י"ב בשבט ה'תשע"ט   |   18 בינואר 2019   |   יום שישי
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
תשכחו מאמזון: ריק קארוסו מאמין שחוויית קניות מתרחשת רק בעולם האמיתי
11/01/2019 | סמנתה שרף
בזכות ההשקעה בפרטים הקטנים: כך צמח מותג המזוודות Away
16/01/2019 | איימי פלדמן
חברת פיליפ מוריס השיקה את האייקוס החדש בישראל
16/01/2019 | מערכת פורבס
  המיוחדים  < ראשי

לא לפחד: אפשר לעמוד מול חברות הענק - וגם לנצח

בזמנים שבהם נדמה שכוחו של ההון דורסני מתמיד, הצליח אזרח פשוט להדוף תביעת לשון הרע בסך 500 אלף שקל - ואפילו לקבל מהתובעות פיצוי של 35 אלף שקל
27/02/2013 | אביב לביא

דני מורגנשטרן הוא אחד מאנשי הסביבה הוותיקים בישראל. הוא מוכר בתחום כמי שלא חוסך במילים, ובפרט לא במילים בוטות. עבור גורמי הון ושלטון, טיפוסים כמוהו הם קוץ בתחת: עתיר ידע, לא עושה חשבון, נהנה לעצבן. הרומן המתמשך בין מורגנשטרן - אחד מהוגי חוק מיחזור הבקבוקים בישראל - לבין תאגיד המיחזור אל"ה נראה כמו מסע לעבר הסוף הבלתי נמנע: תביעת לשון הרע. והיא אכן הגיעה, ובגדול. אל"ה תבע ממורגנשטרן לא פחות מחצי מליון שקל בעוון חמישה מקרים שונים שבהם ניסח בתקשורת את דעתו המלומדת על התאגיד. 100 אלף שקל בגין כל אמירה: מה יש לומר, החברים בחברות המשקאות רגישים מאוד לשמם הטוב.

השבוע התקבל בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק הדין בערעור: לכל בעל ממון בישראל, לכל תאגיד, מומלץ לעיין בתשומת לב במסמך בן 15 העמודים שהנפיקו תחת ידיהם השופטים נאוה בן אור, רפאל יעקובי ורם וינוגרד. בזמנים שבהם נדמה שכוחו של ההון דורסני מתמיד, שהמערכת הפוליטית והאווירה הציבורית רואות בתקשורת ביקורתית ובביקורת נוקבת מטרד שניתן לנפנף אותו כמו יתוש באמצעות תביעה מרובת אפסים, בית המשפט בחר להתייצב להגנת הפעיל הסביבתי-חברתי הבודד. אותו אדם מהיישוב שאין לו קשרים ושומנים, ובכל זאת הוא מעז למתוח ביקורת על הגופים החזקים במדינה, בתקווה שזה יתרום לשינוי. שופטי המחוזי בירושלים עשו השבוע שירות חשוב לחופש הביטוי בישראל - וכאב ראש לא קטן למנהלים ופרקליטים בתאגידים הגדולים במשק.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים - עשו לנו לייק בפייסבוק

על העיוותים הקשים שנפלו בחוק הפיקדון, ועל הפגמים בהתנהלותו של תאגיד המיחזור, נכתבו ונאמרו במהלך השנים רבבות מילים; לחוק ולתאגיד קמו מבקרים רבים, ומורגנשטרן היה כנראה החריף שבהם. בינו לבין נחמה רונן, יו"ר אל"ה, נוצרה יריבות אישית מרה. דומה שאל"ה רק המתין שמורגנשטרן ייתן לו עילה להיפגש בבית המשפט. ב-2007 החליטו בתאגיד שההזדמנות הגיעה. 


צילום: שרון מרוז, R&B Media

התביעה הוגשה בגין חמישה מקרים שבהם מורגנשטרן, בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים, השתלח בתאגיד. בית משפט השלום בירושלים קבע ששלושה מהחמישה היו בגדר ביקורת לגיטימית; בשני מקרים התביעה התקבלה: באחד אמר מורגנשטרן בשידור טלוויזיה ש"אני חושב שהם עושים מעשה נבלה... הם פשוט גוזלים את כספי הצרכן הדל". כמה שניות לאחר מכן כינה את אל"ה "התאגיד הנבזה והעריץ הזה". במקרה השני הוא טען שחברות המשקאות הזמינו מעמותה ציבורית נחשבת חוות דעת תפורה מראש. השופטת קבעה שבגין שני המקרים האלה, בצירוף הוצאות משפט, מורגנשטרן ישלם לתאגיד לא פחות מ-115 אלף שקל. אחרי פסיקה כזו, רק אנשי סביבה אמיצים או עשירים במיוחד היו מעזים לתת ללשונם דרור מול הגופים הגדולים במשק.

אלא שבמחוזי התמונה השתנתה מהקצה. סדרת טיעוני ההגנה שניסחה עו"ד נירית לוטן, מהקליניקה לצדק סביבתי באוניברסיטת תל אביב, נפלה אצל השופטים על אוזניים קשובות. ראשית, הם קבעו שבאחד משני המקרים כלל לא מדובר בהוצאת דיבה. תארים כמו "מעשה נבלה", "עריץ" ו"נבזה", פסקו השופטים, הם בגדר הבעת דעה לגיטימית, ובכל הנוגע לגזילת כספי ציבור - הממונה על ההגבלים העסקיים תיאר במילים דומות את פעילותו של תאגיד המיחזור זמן קצר לפני מורגנשטרן.

המחוזי פסק נגד מורגנשטרן רק בסעיף אחד - לא היו לו הוכחות לטענתו לקשר מפוקפק בין תאגיד המיחזור לעמותה הציבורית. אם היה נזהר יותר ונצמד לעובדות כנראה היה חוסך לעצמו הרבה לילות ללא שינה. אבל המהפך האמיתי שייך לראייה הכוללת של הפרשה. מחמישה סעיפי תביעה נותר בקושי אחד; שופטי המחוזי פירשו זאת כראיה לכך שמדובר בתביעת הפחדה והשתקה שמטרתה למנוע השמעת דברי ביקורת כנגד אל"ה: "לא ניתן להתעלם מן הרושם לפיו המשיבה סימנה לה למטרה להשתיק את המערער", כתבו בפסק הדין. הם גם הזכירו שב-2007 העניקו ארגוני הסביבה לאל"ה את הגלובוס השחור בגין השפעתו השלילית על הסביבה - אך כנגדם לא הוגשה תביעה. מורגנשטרן כנראה סומן כחוליה חלשה שעליה כדאי להסתער.

לאור זאת, השופטים החליטו שמורגנשטרן אמנם ישלם 10,000 שקל בגין הסעיף שבו הוציא דיבה - אבל התאגיד יפצה אותו ב-45 אלף שקל בשל העובדה שהוא "נגרר לניהול משפט ארוך וממושך ובשל היקף התביעה הבלתי מוצדק". ובקיזוז - 35 אלף שקל יעשו את דרכם מחברות המשקאות אל כיסו של הנתבע. מישהו אמר תבוסה?

השבוע פרסמה האגודה לזכויות האזרח דו"ח מטריד תחת הכותרת "משתיק קול - משפטי דיבה כאמצעי לפגיעה בחופש הביטוי", בו תוארה הפיכתן של תביעות ההפחדה (SLAPP) לכלי רווח בישראל בידי מי שמעוניין להשתיק בלוגרים, אתרים, פעילים חברתיים ושאר נודניקים עם חיבה מפותחת לביקורת. פס"ד מורגנשטרן נותן תקווה שבבית המשפט - או לפחות בבית המשפט המחוזי בירושלים - יושבים שופטים שמבינים שאת התהליך ההרסני הזה צריך לעצור. "פסק הדין מחזיר את הצבע ללחיי האזרחים שאיכפת להם, המבקשים להיאבק למען הסביבה והחברה", אמרה השבוע עו"ד נירית לוטן. המסקנה מפסק הדין היא שגם מי שמותח ביקורת צריך לדייק בעובדות ולהימנע מהפרחת השערות לא מבוססות, אבל המסר העיקרי של השופטים מיועד לבעלי שררה וגופים רבי עוצמה: כדאי לכם לחשוב פעמיים, אפילו שלוש, בטרם אתם ממהרים לתבוע את עלבונכם בבית המשפט. או כמו שאמר פעם שופט אחר, במשפט אחר: "לתאגיד אין נפש ולא יכולה להיגרם לו עוגמת נפש".

Aviv67@gmail.com

טורים קודמים של הכותב:

הגיע הזמן להגדיל את תקציב הביטחון

מי יעצור את תעלת הימים לפני נקודת האל-חזור?

האבסורד של רשות החשמל: חסכתם יותר מדי? לא תקבלו החזר

מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media