כ"ז בניסן ה'תשע"ז   |   23 באפריל 2017   |   יום ראשון
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
מיוזיק-טק: תוכניות יזמות למוזיקאים צצות כמענה לעתיד המעורפל של תעשיית המוזיקה
17/04/2017 | צופית הרלינג
סקר חדש מאתגר את תעשיית הרכב: 70% מדור המילניום לא רוצים רכב חשמלי
18/04/2017 | ג'ון קוטשייר
מופע שנות ה-90: הכירו את אימפריית השכרת הווידאו ששרדה הרבה אחרי בלוקבסטר
16/04/2017 | נח קירש
  המיוחדים  < ראשי

הקפה החדש: הסמים הממריצים מגיעים למשרד - ויש סיבה לדאגה

עולם העבודה הפך בשנים האחרונות למרוץ בלתי נגמר – וכמעט בלתי אפשרי. במסגרת התחרותית הזו זה היה רק עניין של זמן עד שהקפה המסורתי ייזנח לטובת תרבות החומרים הממריצים. הריטלין, שפורח בעולם האקדמי - הוא רק קצה הקרחון
18/12/2016 | חני יודל
בינואר 2013, אחרי שנים של שמועות והכחשות, הודה רוכב האופניים האגדי לאנס ארמסטרונג קבל עם ואומה, כי במשך כל הקריירה שלו השתמש בסמים ממריצים. זוכה מרוץ "טור דה פראנס" שבע פעמים ברציפות, ומי שנחשב עד אז לאחד מגדולי הספורטאים בהיסטוריה, סיפר בראיון לאופרה ווינפרי על החומרים הממריצים האסורים שנטל באופן שיטתי, ואיך הצליח להערים על הבדיקות כך שמעולם לא נכשל בהן. לאחר חקירה מקיפה הורשע ארמסטרונג על סמך נסיבות ראייתיות, וכל זכיותיו בתחרות היוקרתית נשללו ממנו, אבל החלק המעניין יותר הוא דווקא הגישה שלו לעניין. נכון, הוא התנצל והיכה על חטא, ואפילו קרא לעצמו "טיפוס פגום", אבל באותה נשימה אמר לווינפרי: "בדור הנוכחי, בלי שימוש בסמים ממריצים לא יכולתי לזכות בכל התארים. לא המצאתי את תרבות הסמים, אם כי לא התרחקתי ממנה". ופה אולי קבור הכלב - המחשבה שבלי סמים מעוררים אי אפשר לנצח את המרוץ. אצלו זה מרוץ אופניים נחשב, אצל כל השאר זה מרוץ החיים.

ארמסטרונג צודק, כמובן. הוא לא המציא את תרבות הסמים הממריצים, וזו חדרה לחיינו הרבה מעבר לענף הספורט. בשנים האחרונות יש עדויות ליותר ויותר אנשים נורמטיביים, שעושים שימוש בסמים ממריצים כדי להגביר יכולות קוגניטיביות ופיזיות - במסגרת הלימודים, העבודה, ואפילו במסגרות צבאיות. רובם עושים את זה באותה הקלות שבה אנשים מרכיבים משקפיים לשיפור הראייה. אלא שלנטילת סמים ממריצים כמעין ויאגרה למוח, ללא צורך רפואי של ממש, יש גם מחיר - אישי, חברתי ותרבותי.

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון נובמבר של פורבס ישראל

לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

אם נחזור רגע לעולם הספורט - אין כמעט אירוע בינלאומי גדול ששמו לא נזכר באותה נשימה עם עבירת סמים זו או אחרת. ארמסטרונג אולי השתין מהמקפצה במשך שבע שנים רצופות, אבל בכל השנים שבהן זכה ב"טור דה פראנס" (2005-1999), 87% מהרוכבים שסיימו בין עשרת המקומות הראשונים, נחשדו או נתפסו בצריכת סמים. ולא רק ב"טור דה פראנס": ספורטאים רבים אחרים הודו או נתפסו משתמשים בסמים ממריצים, גם בתחרות חד פעמית. החלוץ בתחום הוא כנראה תומאס היקס האמריקני, רץ מרתון שזכה במדליית זהב באולימפיאדת סנט לואיס 1904, שהשתמש בסטריכנין (רעל עכברים) ובברנדי כדי לנצח - אך התרסק מיד אחרי שחצה את קו הסיום. מאז היו עוד רבים, ודי להזכיר את האתלט הקנדי בן ג'ונסון, ששבר שיא עולם בריצת מאה מטר ב־1988, ונאלץ להחזיר את מדליית הזהב שלו לאחר שנתפס בשימוש בסטרואידים, או את ג'סטין גאטלין - שכונה האיש המהיר בעולם עד שהגיע אוסיין בולט - אבל הושעה ב־2006 לשמונה שנים בעקבות שימוש בחומרים אסורים. רק בינואר השנה, בזמן אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס, נכשלה הטניסאית הרוסייה מריה שראפובה בבדיקת הסמים שנערכה לה, כאשר בגופה נמצאה מלדוניום - תרופה המשפרת את זרימת הדם ומספקת חמצן לגוף.

קוקאין לעניים

שגרת האימונים האינטנסיבית, התחרות והלחץ עושים את שלהם, אבל גם אם בספורט הם מגיעים לקצה - לא חסרים תחומים אחרים, יומיומיים יותר, שבהם הם באים לידי ביטוי, בחיים של כולנו. כבר בגיל 18 אנחנו מתמודדים כתיכוניסטים עם הלחץ של בחינות הבגרות, וכסטודנטים באקדמיה נאלצים לתמרן בין מבחני סמסטר, עבודות סמינריון ועבודה סטודנטיאלית במשמרות. כמעט לא מפתיע שרבים מהצעירים נעזרים בריטלין - אותה תרופת מרשם פופולרית שנועדה לטפל בהפרעות קשב וריכוז, אך בפועל, כבר מזמן חצתה את האבחונים הרפואיים הרשמיים, ומשמשת גם כאלה שאין בינם לבין ההפרעה כל קשר.

ריטלין נכללת תחת המטריה הלא רשמית של "תרופות חכמות", השם המכובד יותר לסמים מעוררים וממריצים. אלה כוללות בין היתר חומרים פעילים כמתילפנידאט (חומר הנמצא בתרופות מסוג ריטלין וקונצרטה) ואמפטמינים (הנמצאים בתרופות, כמו אדרל ואטנט, גם הן נועדו לטיפול בהפרעות קשב וריכוז).

שימוש מוגבר בריטלין ובשאר התרופות שנועדו במקור לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, הוא תופעה שמעסיקה רבות את מערכת החינוך בארה"ב, עד שיש מי שמכנה אותן "קוקאין לעניים". כבר ב־2006, קרוב לשבעה מיליון אמריקאים השתמשו לרעה בתרופות מרשם, בהן גם ריטלין ותרופות ממריצות אחרות - מספר הגבוה מזה של האנשים שצרכו קוקאין, הרואין, סמי הזיה ואקסטזי גם יחד. הנתון הזה שיקף כבר אז עלייה של כ־80% לעומת שנת 2000. ב־2007 יותר מ־1.6 מיליון איש בארה"ב השתמשו בסמים ממריצים לצרכים שאינם רפואיים, וכמעט 4% מתלמידי כיתות י"ב בארה"ב דיווחו שהשתמשו בריטלין ללא מרשם לפחות פעם אחת. באותה שנה, נתונים ממשלתיים אמריקאים הצביעו על כך שבמספר קמפוסים ברחבי ארה"ב, רבע מהסטודנטים העידו על שימוש בסמים ממריצים. המחלקה האמריקאית לבריאות ולשירותים חברתיים העריכה בשנת 2011, כי 5% מהאמריקאים בגילאי 25-18 משתמשים באותם חומרים ממריצים באופן לא חוקי, ללא מרשם. בסקר שנערך באותה שנה במישיגן מטעם בית החולים האוניברסיטאי, אחד מתוך עשרה ילדים בני 17-13 הודה כי הוא משתמש בסמים מעוררים כדי לשפר את הישגיו בלימודים, ומאז המספרים נמצאים בעלייה מתמדת.

מי שרוצה להישאר במירוץ כבר לא יכול להסתמך על יכולותיו הטבעיות | צילום: fotolia

מהיטלר ועד היאקוזה

שימוש בסמים ממריצים לשיפור הישגים הוא תופעה מוכרת גם בצבאות וארגוני טרור: ב־1936 יצרה חברה בשם טמבלר את הסם פרביטין, שכלל את החומר הממריץ והממכר מתאמפטמין (קריסטל מת'). הסם, שהיה אז חוקי ונפוץ בכל בית מרקחת בגרמניה, עזר לאזרחים להישאר ערניים ולתפקד בחברה התחרותית בגרמניה של לפני מלחמת העולם השנייה. בשלבים מוקדמים מאוד של המלחמה הבין היטלר את היתרון הטקטי במתן הסם הממריץ לחיילים הנאצים לפני הקרבות - רק לפני הפלישה לצרפת חולקו כ־35 מיליון כדורים של הסם לכוחות הגרמניים כדי לזרז את הכיבוש. בין שבזכות הסם ובין שלא, הפלישה לצרפת הדהימה את העולם: בתוך ארבעה ימים הצליח צבאו של היטלר לכבוש שטחים ניכרים בצרפת, בהיקף גדול בהרבה משהצליח בכל שנות מלחמת העולם הראשונה.

בהמשך אימץ הצבא הנאצי תחליפים שאפשרו מינונים מסודרים יותר, ופיתח את סם היאבה, המכיל תערובת של מתאמפטמין וקפאין ונפוץ גם כיום, בעיקר במזרח אסיה. אחרי המלחמה, נשאר מלאי מתאמפטמין גדול בידי הצבא היפני, שנמכר לשימוש אזרחי ביפן תחת השם "שאבו" - ובתחילת שנות ה־50 הוצא מחוץ לחוק, אך המשיך להיות בשימוש בעיקר על ידי ארגון הפשע יאקוזה. בתקופת מלחמת וייטנאם נחשפו גם חיילים אמריקאים למתאמפטמין, חלקם עשו בו שימוש. לאחר שהשתחררו וחזרו לביתם, העלו אותם חיילים את הביקוש לסם גם בארה"ב.

גם באפריקה, שבה מאות אלפי ילדים מגויסים למיליציות חמושות, הבינו את כוחם של הסמים הממריצים. במחנות צבאיים רבים ביבשת נהוג לספק לילדים - חלקם עוד לא בני 10 - סמים ממריצים ומעוררי הזיות שמאפשרים לברוני המלחמה לשלוט בהם באופן מוחלט.

תרבות הסמים המלחמתית לא פסחה גם על ארגוני הטרור המוסלמיים: סם מסוג קפטגון, המכיל חומרים ממריצים, נתפס בשימוש אצל לוחמי דאע"ש, לאחר מתקפת הטרור המשולבת בפריז בשנה שעברה. עוד לפניהם היו אלה חיילי חיזבאללה שגילו את השפעות הסם, והחלו לייצר אותו באופן מסחרי במטרה לממן את פעילות הארגון. כמובן, ארגוני הטרור הם דוגמה קיצונית עם תוצאות הרסניות, אבל היא ממחישה את הקלות, יש מי שיגידו הבלתי נסבלת, בנטילת כדור כדי לשפר יכולות.

גלוריפיקציה של החיים

נראה שזה היה רק עניין של זמן עד שהתופעה של העצמת יכולות קוגניטיביות באמצעות תרופה חכמה תתפשט גם לשוק העבודה. בעולם התעסוקה המודרני, שבו לגיטימי לעבוד 12 שעות ביממה תוך כדי תפעול משק בית וגידול ילדים, כשאנו נדרשים לזמינות מרבית במייל ובוואטס־אפ, וכולם יודעים מתי אנחנו און־ליין ולכמה זמן, סמים ממריצים הם בעצם עוד דרך להתמודד בתוך הג'ונגל הזה.

"אם פעם עובד היה שותה חמש כוסות אספרסו ביום כדי להרגיש מרוכז וערני, היום הוא לוקח סמים ממריצים", אומרת אורלי צדוק, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ומדריכה, בעלת מכון לתכנון ולייעוץ קריירה. "הדרישות החברתיות היום הן מאוד גבוהות: מצפים מאיתנו גם להיות עובדים מצוינים ולעבוד שעות ארוכות, גם לנהל משפחה למופת, גם ללמוד וגם להחזיק בחיי חברה ופנאי. המרוץ הזה מוביל להמון לחצים, ולא מעט צעירים לוקחים סמים ממריצים, או לחילופין מרגיעים, כדי לעמוד בציפיות. יש משהו בתרבות המערבית שגורם לזה".

ולא רק ציפיות החברה בעידן המולטי־טאסקינג גבוהות במיוחד - גם הציפיות שלנו מעצמנו הופכות לבלתי אפשריות. אם בעבר היינו משווים את עצמנו לשכנה ממול או לקולגה לעבודה, היום ההשוואה היא למאות ואף לאלפי חברי פייסבוק - את חלקם הגדול אנחנו בכלל לא מכירים מחוץ לכותלי הרשת - שמתעדים את עצמם ברגעים פוטוגניים במיוחד מחייהם, שאותם אין לנו שום סיכוי לנצח. אם תרצו, הגלוריפיקציה של החיים.

"התחושה היא שהעולם פתוח ונגיש לכולם, שהכל אפשרי, וכולם רוצים להיות יותר, גם וגם", ממשיכה צדוק. "האפשרויות כביכול בלתי מוגבלות - אפשר ללמוד מרחוק, לעבוד בחו"ל, לעבוד מהבית. גם הסבלנות קטנה - אנחנו רגילים בלחיצת כפתור לקבל הכל". אבל דווקא בתוך התחושה הזו שהכל אפשרי, המסלולים הפכו הרבה יותר מעורפלים. "אם פעם אנשים התלבטו אם לעסוק ברפואה, בהוראה או בעריכת דין, היום נשאלת השאלה האם בכלל ללמוד באקדמיה. התועלת לא ברורה כמו בעבר, והנוסחה שלפיה תואר אקדמי פותח דלתות בעולם התעסוקה כבר לא מובהקת", מסבירה צדוק. "גם המקצועות הפכו לנזילים יותר. היום אפשר להתפרנס מכתיבת בלוג, ממכירת מוצרים דרך פרסום באינסטגרם, מפיתוח אפליקציה. עולם התעסוקה השתנה לגמרי, והשינוי הזה מוביל פעמים רבות לשימוש בסמים מרגיעים לשם אסקפיזם, או בסמים ממריצים כדי להתמודד עם הלחץ, עם הערפול ועם ריבוי המשימות, ולצלוח יום שמתחיל מוקדם מאוד ומסתיים בחצות. השימוש בסמים כדי להתמודד עם היומיום הפך ללגיטימי. הצעירים היום גם יותר פתוחים לנושא, ולא נראה להם ביג דיל לקחת סמים ממריצים. אני רואה את זה גם בקליניקה, הנושא לגמרי נמצא על השולחן. אני עדה גם ליותר ויותר צעירים באזור גיל 25 שנמצאים בדיכאון, מרגישים שהם לא עומדים בציפיות ולא מוצאים את עצמם, הרבה יותר מאשר לפני 15 שנה. רבים מאותם צעירים מחפשים הקלה בדמות התרופות החכמות".

עד שמגיע ה"דאון"

מכירות התרופות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז צומחות במהירות, עם הכנסות שנתיות של 12.9 מיליארד דולר ב־2015. מאז 1995, ריטלין דורגה כתרופה הנגנבת ביותר על ידי מינהל אכיפת הסמים של ארה"ב. בשונה משם, בישראל אמנם אין עדיין נתונים רשמיים על היקף השימוש לרעה ב"תרופות חכמות", אבל המומחים בתחום מאשרים כי התופעה הולכת ומתרחבת. אמנם מדובר בתרופת מרשם, אבל כזו שמאוד לא קשה להשיג אותה גם בלי האישור וההמלצות הרפואיות - דרך חברים או קולגות לעבודה שיש להם מרשם, דרך הצגת מצג שווא לרופא, עם נתונים שכביכול מתאימים להפרעה, או דרך השוק השחור, שבו דילרים מוכרים את הסמים הממריצים כפי שהם מוכרים כל סם אחר. התרופות החכמות נגישות היום מאי פעם.

בעידן שבו חוקרים ומדענים עמלים עבורנו על יצירת גרסה משופרת של האנושות, תוך שימוש בננו־טכנולוגיה להארכת תוחלת החיים באמצעים מלאכותיים ובתאי גזע ורובוטיקה לשיפור יכולות מנטליות ופיזיות, נראה כי רצון ההמונים להעצים את התפקוד הקוגניטיבי היומיומי באמצעות בליעת גלולה הוא רק הגיוני. האם התרופות החכמות באמת יעילות לשיפור התפקוד של מי שלא זקוק להן בהגדרה הרשמית? תלוי את מי שואלים. סקירה שפורסמה לפני כשנה בכתב העת European Neuropsychopharmacology, בחנה את השפעת החומר הפעיל מודפיניל (שמשמש להגברת ערנות בחולי נרקולפסיה, הנוטים להירדמות במהלך היום), על תפקודם של אנשים ללא ההפרעה. נמצא כי מידת ההשפעה המיטיבה של החומר תלויה בעיקר בדרגת הקושי של המשימה: ככל שהמשימה היתה קשה יותר, כך עלתה גם ההשפעה לטובה של התרופה. מנגד, לפני כשנה פורסמה בכתב העת Journal of Cognitive Neuroscience אסופה של 48 מחקרים, שמצאה כי אנשים שלא סובלים מהפרעת קשב וריכוז ומשתמשים בתרופות הייעודיות המטפלות בה, מצליחים לשפר רק במעט את התפקוד הקוגניטיבי.

גם היטלר הבין את היתרון במתן הסם הממריץ | צילום: fotolia

ומה לגבי הנזק האפשרי? "חומרים ממריצים, ובהם תרופות חכמות כמו אלו המטפלות בהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, הם חומרים ממכרים: הם פועלים בעיקר על הגברת הריכוז והפעילות של המוליכים העצביים במוח, דופמין ונוראדרנלין, שאחראים בין היתר למצב הרוח, לסיפוק ולעוררות", מסביר ד"ר שאולי לב־רן, מומחה בפסיכיאטריה, מנהל המרפאה לרפואת התמכרויות ותחלואה כפולה במרכז הרפואי לב השרון. "מתי השימוש בתרופה ממריצה הופך להפרעת שימוש? השאלה תלויה בשלושה פרמטרים: האחד הוא פרמטר גופני - כשהגוף מסתגל לחומר מסוים לאורך זמן, הוא יזדקק לכמות גדולה יותר כדי להגיע לאותו אפקט, ונוסף לכך - כשהמשתמש יפסיק את השימוש, הוא יסבול מתסמיני גמילה. הפרמטר השני הוא קוגניטיבי - כאשר יש עיסוק כפייתי במחשבה על הכדור המעורר, ואילו הפרמטר השלישי הוא התנהגותי - כאשר האדם ממשיך ליטול את החומרים הממריצים למרות הנזקים, שיכולים להיות חברתיים, פסיכולוגיים או גופניים, כגון חוסר יכולת לישון במשך 24 שעות ברציפות. כשאצל אדם מתקיימים תסמינים משלושת הפרמטרים, אנו מדברים על הפרעת שימוש".

לדברי ד"ר לב־רן, שימוש לרעה מוגדר ככזה שאינו על פי הנחיות הרופא המטפל, כגון עלייה במינון, שינוי בזמני לקיחת התרופה או שינוי בצורת הנטילה (במקום בליעה - לעיסת הכדור או הסנפתו לאפקט מוגבר). "ככל שחורגים מההנחיות הרפואיות, הולך ועולה הסיכון לסבול מהפרעת שימוש ומהפרעות פסיכיאטריות וגופניות נלוות, כגון עלייה בקצב הלב ולחץ הדם, ירידה בתיאבון, עלייה בדופק, הפרעות שינה, חרדה, ובמצבים קיצוניים גם הפרעות בקצב הלב, התנהגות מאנית, ומצבים פסיכוטיים כפגיעה בבוחן המציאות". ולכל זה אפשר להוסיף גם ירידה חדה במצב הרוח: ידוע כי ההשפעה המעוררת והמרוממת של החומרים הממריצים מתפוגגת אחרי כמה שעות, ואז מגיע ה"דאון", ואיתו דווקא ירידה בתפקוד הקוגניטיבי.

יש אנשים שמועדים יותר לפורענות ולשימוש לרעה בחומרים הללו?
"ככלל, הסיכוי לשימוש לרעה גדול יותר אצל אנשים עם תכונות אישיות מסוימות, כמו נטייה לאימפולסיביות, לחיפוש אחר ריגושים, ואצל אנשים בעלי קשיים בוויסות רגשי. כמו כן, ככל שיש הפרעה פסיכיאטרית - חרדה חברתית, דיכאון שמתבטא בשיפוטיות עצמית גבוהה וכיוצא בזה, גדל הסיכוי לשימוש לרעה בחומרים הללו. ככל שאדם לוקח על עצמו משימות, שהיכולת שלו לעמוד בהן מלכתחילה אינה מספיק גבוהה, הוא נדרש לכלים חיצוניים כדי לנסות לגשר על הפער, ואז נראה יותר ויותר שימוש לרעה".

לרוץ כדי להישאר במקום

ד"ר לב־רן מעיד כי הוא נתקל במסגרת עבודתו הקלינית בלא מעט מטופלים שמשתמשים בסמים ממריצים בעבודתם, ללא כל אבחון רפואי. "אני רואה גם את הקלות של השגת החומרים וגם את השימוש לרעה, בעקבות הלחץ שנדרשים לו והתחרות מול הקולגות לעבודה", הוא אומר. "אותם עובדים מרגישים שהם צריכים להוכיח את עצמם. יש מי שנמצאים בעבודה אינטנסיבית שעות רבות מול המחשב, כזו שדורשת חדות מחשבה מאוד גבוהה, לעיתים גם עבודה מול מדינות אחרות בשעות עבודה הפוכות. ומעבר לשעות העבודה, בבית מצפים מהם לעזור עם הילדים. גם תנאי הקבלה למקומות עבודה הופכים קשים יותר ויותר, ורבים לוקחים חומרים מעוררים כדי להגביר את הריכוז ואת הערנות, להיות מסוגלים לעמוד בכל המשימות או לעבור את מבחני הקבלה - אבל משימוש הם עוברים להפרעת שימוש. אני רואה את זה כמעט מדי יום. אצל הרבה אנשים שמגיעים אליי עם דיכאון או עם חרדות, אני מגלה הפרעת שימוש חמורה או התמכרות לסמים ממריצים".

על פי דו"ח מינהל שירותי בריאות הנפש והסמים הפדרלי משנת 2013, מספר הביקורים בחדר מיון בגלל שימוש שאינו רפואי בתרופות מעוררות וממריצות בקרב בני 34-18 שילש את עצמו בין השנים 2011-2005, והגיע לכ־23 אלף. עוד נמצא, כי בין 2012-2010 מספר הנרשמים למכוני גמילה, שציינו את התרופות הממריצות כגורם ההתמכרות העיקרי שלהם, זינק ב־15% לעומת שלוש השנים שלפני כן. למעלה מ־2.5 מיליון מבוגרים בארה"ב קיבלו תרופות חכמות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז בשנת 2012 - עלייה של 53% בארבע שנים. אצל צעירים בני 34-26 המספר כמעט הוכפל.

את ד"ר אבי שניידר, סוציולוג, ראש התכנית ל־M.A בייעוץ ארגוני של המסלול האקדמי המכללה למנהל ומומחה לשוק העבודה במאה ה־21, הנתונים לא מפתיעים. "אנחנו חיים בהיפר־מציאות, בעולם ההייטק טכנולוגיות משתנות כל שנה עד שנה וחצי במקרים קיצוניים. המשמעות של העניין היא דרישות למידה ושעות עבודה אינסופיות - זהו מצב שבו עם הידיים והרגליים אנחנו צריכים להתחרות במטוסי סילון", הוא אומר. "הטכנולוגיה של הרדיו היתה הכי חשובה במשך 68 שנים. המיני־דיסק היה הטכנולוגיה הכי חשובה רק במשך ארבעה חודשים. 68 שנים הן פרק זמן מספיק ארוך כדי ללמוד מקצוע ולהתקדם בו. אבל במציאות שבה כל מספר חודשים מתחלפת טכנולוגיה - הדרישות, ההבנה והמיומנות שנדרשות מהעובד הן בלתי סבירות. איך אמרה המלכה האדומה לאליס בארץ הפלאות? צריך לרוץ הכי מהר שיכולים רק כדי להישאר במקום. יש מי שיוותרו וייפלטו מהמרוץ, יחיו חיים אלטרנטיביים באיזו חווה שיתופית במדבר, ויש מי שיהיו חייבים כלים רפואיים כדי להתאים את עצמם ואת יכולותיהם לקצב המטורף של הדרישות היום. במקום לשנות את המציאות, אנחנו מנסים לשנות את עצמנו. אם לפני 50 שנה בכל משפחה היה מפרנס אחד שעבד שמונה שעות, הרוויח לא רע והחזיק בית ומשפחה, היום שני מפרנסים במשפחה שעובדים 14-12 שעות ביממה עם רוח גבית, מצליחים בקושי להחזיק את המינוס בבנק".

במציאות שכזו, לדבריו, הכניסה של הסמים הממריצים לשוק העבודה היא הליך טבעי ואף מתבקש: "ריטלין במסגרות הלימוד מקובלת כבר 15 שנה, היא לחלוטין במיינסטרים. סטודנטים שלי מדברים על הריטלין כעל דבר מובן מאליו, זה לגמרי בשיח. ברגע שמשהו הופך לנורמטיבי, הוא מתפשט לכל תחומי החיים. במובן הזה, עולם העבודה רק מיישר קו עם שאר העולמות החברתיים, זה טריוויאלי", אומר ד"ר שניידר. "זו מציאות מדומה מתוחזקת בכימיקלים".

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון נובמבר של פורבס ישראל

לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media