י"ז בתשרי ה'תש"פ   |   16 באוקטובר 2019   |   יום רביעי
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
בקצב משלו: הצצה אל עולמו המסחרר של סטיב איוקי
13/10/2019 | זאק אומלי גרינברג
צמיחתו ונפילתו של המנהל הצעיר בהיסטוריה של פונטיאק ושברולט
10/10/2019 | צ'אק טנרט
כבר לא מיליארדר: הונו של אדם נוימן נחתך ל-600 מיליון דולר
15/10/2019 | מערכת פורבס
  טכנולוגיה  < ראשי

הדור הבא: Airtable רוצה שתשכחו מאקסל ו-Google Sheets

האווי ליו, מייסד Airtable, הקים אימפריית תוכנה ששווה מיליארד דולר • אבל ליו לא ממהר: בהשראת הגיבור שלו - ביל גייטס – הוא לא מתכוון להסתפק ברווחים מיידיים, אלא להפוך אותה למיקרוסופט הבאה
20/03/2019 | סטיבן ברטוני

עולם ההייטק המהיר והמשתנה תדיר, שבו האתוס השולט הוא לזוז מהר ולשבור את מה שצריך בדרך, האווי ליו נע באיטיות של קרחון. ביחד עם אנדרו אופסטד ואמט ניקולס, הוא השיק ב־2013 את Airtable. הם רצו ליצור מין מסד נתונים או גיליון אלקטרוני אולטימטיבי. אז הם השקיעו שלוש שנים בפיתוח האבטיפוס.

הכתבה מופיעה בגיליון מרץ 2019 של פורבס ישראל

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

השלישייה גמעה מאמרים אקדמיים על תיאוריית תוכנה שיתופית, ואחרי שקרא את "White", ספר העיצוב של קניה הארה, ליו בילה חודשים בחקירת המשחק בין צבעוניות לחלל ריק.

ליו. "המידע הכי חשוב באמריקה עדיין מאוחסן במוחות של אנשים" | צילום: יח"צ

ליו, 30, יושב במשרדיו בסן פרנסיסקו, לבוש בז'קט עור שחור, חולצה שחורה, מכנסיים מחויטים ונעליים. אלה מדים מינימליסטיים א־לה סטיב ג'ובס, האיש שלנצח יתלבט לגבי הגוון הנכון של לבן או שחור לאייפוד: "במקום לנסות להזדרז ולהוציא מוצר חדש, אנחנו מתעקשים על עיכוב מאולץ, כך שלאנשים יש הזדמנות ללכת לישון על הרעיונות שלהם", הוא אומר. "זה קונספט שאנחנו מכנים 'בישול על אש קטנה'".

עכשיו מגיעה Airtable לרתיחה. התוכנה המבוססת ענן של ליו מצאה בית ביותר מ־80 אלף ארגונים, מנטפליקס ועד עמותות קטנות. ההכנסות צפויות לצמוח ב־400% מ־20 מיליון הדולר של 2018, בעיקר על סמך שיווק מפה לאוזן.

המשקיעים שמו לב. במרץ האחרון גייסה Airtable 59 מיליון דולר מ־CRV, Caffeinated Capital ו־Slow Ventures. באוקטובר היא קיבלה עוד 100 מיליון דולר מ־Benchmark Thrive Capital ו־Coatue Management, לפי הערכת שווי של 1.1 מיליארד דולר.

ארגז כלים עוצמתי

Airtable חיברה בין חוויית משתמש פשוטה ונוחה לתוכנה מבוססת מאגר נתונים חזק (כמו אקסל), בדומה לאופן שבו Windows החליפה את פקודות הטקסט המעיקות של דוס בממשק גרפי נוח, ו־AOL הציעה פורטל ידידותי לרשת האינטרנט. "זאת דרך אינטואיטיבית ומהנה לבנות מידע, באופן שאי אפשר לעשות במוצרים מסורבלים, כמו Microsoft Access או אקסל", אומר ריי טונסינג מ־Caffeinated Capital. "זה מוצר שמהנה להשתמש בו".

במבט ראשון Airtable נראה כמו Google sheets מחוזק. זה גיליון אלקטרוני שיכול לאחסן מידע, מסמכים, סרטונים וכתובות URL. את כל אלו ניתן לגרור לתאים ולפתוח בהקלקה. בעוד Google sheetsמתאימים לפרויקטים של עד עשרה משתמשים, ל־Airtable יש דאטה־בייס מתחת לגיליון הנתונים, שמאפשר לנהל את הענייניים עם אלפי עובדים שניגשים למערכת במקביל, מכל רחבי העולם, באמצעות מחשבים, סמארטפונים וטאבלטים. כמה מיליוני שורות של קוד, שנכתבו בקוד הפתוח Node.js, מצפינות את המידע ומגבות אותו עם צילומי מסך שניתן לשחזר.

התמחור מבוסס על שיטת הפרימיום הרגילה. את השירותים הבסיסיים מקבל הלקוח בחינם. מנויים, שעולים עשרה או 20 דולר לחודש למשתמש, מציעים פיצ'רים מתקדמים ושטח אחסון נדיב (מנויים לארגונים מתחילים ב־60 דולר לאדם). אחד מכל שישה משתמשים הוא לקוח בתשלום.

המאפיין המרכזי של Airtable הוא "בופה" של אפליקציות ופונקציות, המכונות "בלוקים". בעזרתן, ניתן להציב מאגרי מידע על מפה של גוגל, ליישם כללים ונוסחאות, לשלוח הודעות ותזכורות לקולגות, לחלוק קבצים באמצעות מסרונים סלולריים או אימיילים, לבצע אינטגרציה לשירותים, כמו Slack ודרופבוקס, ליצור ולשמור סקרים וטפסים וליצור פושים של תוכן לאתר פעיל.

כל אלו מצטברים לארגז כלים עוצמתי, שמאפשר לכל אחד ליצור אפליקציות מותאמות אישית לצרכיו (מכירות, דוחות לקוחות, זרימת ניהול פרויקטים, לוחות זמנים לפרסום, ניהול מלאי), שדרשו בעבר מתכנתים או יועצים יקרים.

Airtable היא לא ספקית התוכנה הראשונה שמדברת על תכנות בסגנון Code־free, כלומר מאפשרת למשתמשים לתכנת באמצעות ממשק שמייתר את הצורך לכתוב ממש שורות קוד: Quick־Base, ספין־אוף של Intuit, מציעה הצעה דומה. זה לא מונע מליו לדמיין איך החברה שלו יכולה לתפוס נתח משמעותי מעיבוד הנתונים של העולם. "אנשים חושבים שאנחנו בונים תחליף לאקסל או ל־Google sheets, אבל בעצם אנחנו בונים את המיקרוסופט והאפל הבאות", הוא אומר. "זאת הזדמנות להכנסות של מאה מיליארד דולר ומעלה".

זאת הצהרה שאפתנית: אחרי הכל, ההזדמנות להתרחב מקו מוצרים מוגבל לבית תוכנה שלם לא מוצעת רק לאנשי Airtable. ייתכן שליו ימצא דרך לקחת למיקרוסופט חלק מהמכירות שלה, שעומדות היום על 110 מיליארד דולר, אבל מיקרוסופט עלולה לקחת חלק מהמכירות שלו.

אבל ליו משוכנע ש־Airtable יכולה לנצח, מכיוון שהיא למעשה סוג של לגו, מספקת קוביות ומאפשרת לכל עסק לבנות לעצמו תוכנה מותאמת אישית בצורה זולה ומהירה. "המידע הכי חשוב באמריקה עדיין מאוחסן במוחות של אנשים ובטבלאות אקסל", אומר סם לסין מ־Slow Ventures, שהצטרפה לגיוס של Airtable במרץ. "אם אתה יכול להפוך למקום שבו מרוכז כל המידע של העסקים השונים, ההזדמנות להקים אקו־סיסטם ולהפוך לפלטפורמה הבאה היא מובנת מאליה".

ליו מהמר שיקבל יותר תשומת לב כשיזמים חיצוניים יתחילו לבנות תוכנות ל־Airtable, כמו שהם עושים עכשיו עבור האפ־סטור או גוגל פליי. "התוכנה היא יריעת בד ריקה, שעליה אפשר ליצור את כל מה שהחברה רוצה", אומר מייסד Thrive Capital, ג'ושוע קושנר. "זה כלי חזק מאוד".

ל־Airtable הצטברו מעריצים שרופים. נטפליקס משתמשת בהם ככלי בשרשרת הפוסט־פרודקשן. אטלנטיק רקורדס בנתה תוכנה של Airtable כדי לנהל את התקשורת בין מפיקים, כותבי שירים ומבצעים. WeWork, תמיד מהראשונות לאמץ טכנולוגיה חדשה, משתמשת בה כדי לנהל ולתכנן פרויקטים של בנייה.

עבור חברת קלווין קליין, מאגר הנתונים של Airtable אפשר להחליק את הקמטים על תפעול ייצור הבדים שלה - פעם משימה שדרשה להטוטים בין אלפי אימיילים, מסדי נתונים לא מקוונים ותקשורת בין מעצבים, מנהלי פרויקטים ומפעלים מעבר לים. עכשיו יש אפליקציה מרכזית שמנהלת את לוחות הזמנים, תמונות, עלויות הייצור, זמן הייצור ולוחות זמנים לשילוח. PVH, חברת האם של קלווין קליין, אימצה את Airtable גם למותגים האחרים שלה.

במהלך הוריקן הארווי, העמותה ללא מטרות רווח Austin Pets Alive יצרה אפליקציה ב־ Airtableשאפשרה לאנשים לאתר חיות שאבדו. חוואי בקר באיידהו השתמשו בה כדי לעקוב אחרי ההיסטוריה הרפואית והחיסונים של הפרות שלהם.

"זה פחות או יותר מנוגד להיבריס של הסיליקון ואלי", אומר ליו. המשרד שלו במרקט סטריט מלא בסטריאוטיפים של סיליקון ואלי: חדרי פגישות אטומים לרעשים, רובוטים בשלט רחוק ושורות של שולחנות עמידה. "זו איזו תפיסה רווחת, שלפיה אנשים שלא יושבים לאורך החופים לא חולקים את התשוקה או את האינטליגנציה הדרושה להפעיל טכנולוגיה - זה כל כך מתנשא".

לקרוא, לצייר, לתכנת

ליו, בנם של הורים קוריאנים שחיו בסין, גדל בקולג' סטיישן, טקסס, שם אביו למד לדוקטורט בביו־כימיה ב־A&M. אימו, שהיתה מהנדסת בסין, עבדה בארה"ב במקדונלד'ס וכתופרת, משרות של שכר מינימום. "היא היתה חוזרת הביתה עם ידיים מדממות", נזכר לו, "אבל עדיין היה לה כוח ללמד אותי חשבון, קריאה, אמנות ויצירה".

היא היתה זו שנתנה לו את הספרים על סטיב ג'ובס וביל גייטס. "בזמנו, מיקרוסופט היתה ה־חברה בה"א הידיעה, וביל גייטס היה האיש העשיר בעולם. בטח קראתי ארבע ביוגרפיות עליו", הוא מספר.

בגיל 13 לימד ליו את עצמו C++, אחרי שמצא ספר נטוש במשרד של אביו. בגיל 16 התחיל ללמוד באוניברסיטת דיוק וב־2009 סיים תואר בהנדסת מכונות ובמדיניות ציבורית.
ליו קיבל משרת פיתוח ב־Accenture, בסן חוזה. המשכורת שלו היתה גבוהה יותר מההכנסה המשולבת של הוריו. אבל בלילה לפני שהתחיל לעבוד ביום הראשון בעבודה הוא קיבל רגליים קרות - ומעולם לא הגיע. "זאת היתה החלטה קשה. לא היו לי משאבים פיננסיים כרשת ביטחון", הוא אומר. "אבל בסופו של דבר, בחרתי לנסות ולהקים סטארט־אפ".

הוא השיק חברה עם ארבעה עובדים, Etacts, שאספה את ההודעות מהאימייל, מפייסבוק ומטוויטר. ב־2010 הוא קיבל מקום ב־Y Combinator, חממת הסטארט־אפים הנודעת במאונטן וויו, קליפורניה. בהמשך אותה שנה הוא מכר את החברה שהקים ל־Salesforce, קיבל מיליון דולר והחל לעבוד שם על בבניית מוצר צ'אט.

ב־Salesforce ליו חיבב את האנשים ואת המשכורת, אבל שוב נמשך ליצירה של משהו חדש. ב־2012 הוא עזב, נסע ליפן ולאוגנדה והחל ללמוד פילוסופיה ותיאוריה של העיצוב. הוא ביקר במוזיאונים, ביצע ניסויים בתיאוריית הצבע דרך ציורים והתנסה גם בפיסול.
באותו זמן היה אנדרו אופסטד, חבר ללימודים מאוניברסיטת דיוק, בשנת שבתון מעבודתו כמנהל פרויקטים בגוגל. זמן קצר אחר כך השניים סחבו מוניטורים מגודלים זה לביתו של זה כדי לשחק עם תוכנות. הם כתבו אחת לסידור תמונות ובנו מעבד תמלילים לכתיבה יצירתית.

Airtable התחילה לקבל צורה ב־2012. הם גייסו 3 מיליון דולר במרץ 2013. עם פחות מעשרה עובדים השיקו את הדאטה־בייס הראשון שלהם בחורף 2015, וכמה חודשים אחר כך גייסו עוד 8 מיליון דולר. "אנחנו תמיד מגייסים הרבה כסף", אומר ליו, שהנתח שלו הידלדל ל־10%. "אנחנו רואים את הדילול הזה כסוג של רכישת ביטוח".

ליו יזדקק למאה מיליון הדולר שגייס בסבב האחרון. מלבד Quick Base ו־Kods, יש עוד סטארט־אפ ממומן היטב שחושק בשוק שלו. גם ענקיות הטכנולוגיה מהוות איום. "יש צוות באמזון, שמנהל מישהו שאני מכיר, שבונה תחרות ישירה למוצר שלנו", אומר לו (אמזון לא הגיבו לשאלות פורבס בנושא).

ליו ישתמש בחלק מהכסף החדש כדי להשיק קמפיין שיווק אגרסיבי במטרה לחנך משתמשים פוטנציאליים לגבי היכולות של Airtable. הוא גם ישקיע בחברות שרוצות לפתח אפליקציות. כמו תמיד, ליו לא ממהר: "העובדה שיש לנו הון בבנק מאפשרת לנו ליצור סדרי עדיפויות, וחלק מהדברים האלה לא יניבו רווחים במשך שנים ארוכות".

הכתבה מופיעה בגיליון מרץ 2019 של פורבס ישראל

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

רופאים הכי טובים 2019
מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media