כ"ה באב ה'תשע"ז   |   17 באוגוסט 2017   |   יום חמישי
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
העיר הטובה בעולם לסטארט-אפ: סן פרנסיסקו אחרי סינגפור; ת"א שישית
10/08/2017 | קייסי היינס
מלחמת המידע: כולם רוצים להגן עלינו במרחב הסייבר, עד כדי מאבק
12/08/2017 | יוסי מלמן, סופהשבוע
ה-NBA כפי שלא הכרתם: אפליקציה שהיא שלט רחוק לאצטדיון
11/08/2017 | זאק גלובר
  טכנולוגיה  < ראשי

הישן החדש: הכירו את חממות החדשנות שפורחות בין העתיקות ויצירות האומנות

מוזיאונים מתקשרים אצל רובנו עם העבר, אבל בשנים האחרונות דווקא בכמה מהם מתחוללות המהפכות הטכנולוגיות הגדולות ביותר. כך הפכו המוזיאונים למובילי החדשנות בעולם
11/04/2017 | צופית הרלינג

מסדרונות ארוכים, חללים סבוכים, קירות  לבנים שעליהם ציורים עתיקים, חפצי אמנות ממוסגרים בקירות זכוכית, הליכה בדממה ושומרים שמזעיפים פנים למשמע רעש. אם היה צריך להגדיר מוזיאון, כנראה שעבור רובנו זה היה התיאור המדויק. אך למעשה, מוזיאונים
בארץ ובעולם עוברים כיום שינוי עמוק בעקבות הטכנולוגיות החדשות שמקיפות אותנו מכל עבר, ובהתאם לכך מתאימים עצמם לעידן הדיגיטלי. עמידה מול יצירות אמנות ומעבר שקט ביניהן אינם מספיקים עוד, וגם אם מדובר במוצגים מעניינים במיוחד - מוזיאונים נאלצים למצוא דרכים למשוך את המבקרים ולספק להם מידע בדרכים יצירתיות יותר ויותר. כך למשל, אחד הדברים הראשונים שמוזיאונים עשו היה לבטל את איסור הצילום המוכר, כך שכל אחד יוכל לעשות סלפי עם המונה ליזה.

"החיים של כולנו השתנו בעקבות ההנגשה של המידע והשימוש בסמארטפונים. אנשים מצפים לפגוש טכנולוגיה", מסבירה עינת שרון, ממונה על פיתוח תחום המדיה הדיגיטלית
באיגוד המוזיאונים ואיקו"ם ישראל (נציגות מועצת המוזיאונים הבינלאומית בארץ). "המוקד הוא המבקר וכבר לא האובייקט - מה שמסביר את הצורך להמציא מחדש את החוויה המוצעת במוזיאון דרך דיגיטל".

לדברי שרון, שמייעצת למוזיאונים, מוסדות תרבות וארגונים בהטמעת שימושים דיגיטליים במטרה להעשיר את חוויית המבקר, הביקור במוזיאון עבר בעידן הדיגיטלי שינוי גדול. הלחץ הגובר על המוזיאונים מוביל לחדשנות אמיתית בדרך שבה הם ניגשים לאוצרות, לפיתוח תערוכות ולניהול חוויית המבקר. המבקרים הופכים לפעילים הרבה יותר והחוויה כבר אינה מוגבלת למרחב הפיזי של המוזיאון - היא מלווה את המבקר גם לפני ואחרי הביקור. אם בעבר מוזיאונים התבססו על כך שהמבקרים מביאים עמם טלפונים חכמים ("bring your own device"), ואז נעשה בהם שימוש כדי להעניק חוויות ביקור טובה יותר, "כיום מוזיאונים מתקדמים לכיוון נוסף, שלא מבוסס רק על הסמארטפון, אלא גם על החוויה שמציעים במקום עצמו, ואז אנחנו כבר מדברים על טכנולוגיות מתקדמות יותר: שימוש במציאות מדומה, טכנולוגיות מגע ועוד".

אחד מהחלוצים בכל הקשור לחדשנות בתחום היה פרויקט Google Art - שיתוף פעולה של ענקית החיפוש עם כמה מוזיאונים בעולם, שבמסגרתו מבקרים יכולים לשוטט בהם באופן וירטואלי, בסיורים של 360 מעלות ולצפות ביצירות אמנות באיכות גבוהה.

אך אם בוחנים ספציפית מוזיאונים ברחבי העולם, שרון סבורה שהמוזיאון המוביל בשימוש בטכנולוגיה באמנות הוא טייט מודרן הלונדוני. ב־2013 הוא היה הראשון שפרסם אסטרטגיה דיגיטלית למוזיאון, כשאחת ההברקות נקראת "GIF Party" - סדנה ליצירת גיפים (תמונות נעות). הקהל יכול לבחור יצירה מתוך גלריית תמונות קלאסיות, ליצור על בסיסה גיף ולשלוח אל המוזיאון. היצירות הדיגיטליות החדשות הללו מוצגות לצד התערוכה עם התמונות המקוריות. "זו דוגמה מצוינת לדרך שבה אפשר להנגיש אמנות באמצעות טכנולוגיה, אך בצורה שאינה מעמיסה", אומרת שרון. "ליצור סקרנות שמביאה אותך לקרוא תוכן על יצירת אמנות. זו היתה ההצלחה שלהם". הטייט אף פרץ את גבולות הוויזואליה, כאשר ב־2015 יצר את "Tate Sensorium", מיצג חווייתי, שהביקור בו אורך כרבע שעה, והוא מערב את כל חמשת החושים. 

GIF Party בטייט. מימין הציור המקורי "הרמוניה באפור ובירוק" ומשמאל הגרסאות שיצרו המבקרים | צילום: טייט

באור חדש
עם מחלקת דיגיטל, שמורכבת מלא פחות מ־70 אנשי צוות, מטרופוליטן הניו־יורקי הוא מוזיאון נוסף הנושא את דגל החדשנות. אחד מהדברים המדהימים שנוצרו במחלקה הוא ההזדמנות לראות את מקדש דנדור הנובי, שנבנה בשנת 15 לפנה"ס והועבר למטרופוליטן בשלמותו ב־1978, כפי שנראה לפני 2,000 שנה. מה שמאפשר זאת היא טכנולוגיית מיפוי תאורה, שמשתמשת בפני השטח של המבנה כקנבס עצום. כדי לעשות זאת, אנשי
המוזיאון בחנו את הדוגמאות הספורות שהשתמרו מצבעיו המקוריים של המקדש. מחלקת הדיגיטל במוזיאון אף שיתפה פעולה עם חברת המציאות המדומה Total Cinema 360 ביצירת הווידאו "מקדש דנדור: מהנילוס לניו יורק ב־360 מעלות". כל אלה אפשרו למבקרים להסתובב במוזיאון לא רק עם הסמארטפונים והמחשבים שלהם, אלא גם עם ערכת מציאות מדומה.

הפרויקט במקדש דנדור יצא לפועל בזכות המרכז למחקר ופיתוח דיגיטליים MediaLab,
שפעל במטרופוליטן עד לפני מספר חודשים. "ב־MediaLab חשבנו כיצד חדשנות יכולה לחבר אנשים לאמנות", מסביר מרקו קסטרו קוסיו, חוקר מאוניברסיטת קולומביה שניהל את המרכז. "דמיינו עתיד טוב יותר לתרבות ואז חשבנו כיצד אפשר לתרגם זאת למוזיאונים. יש להם אוספי אמנות מדהימים. הם המתווכים העתיקים ביותר בעולם, יש להם כמויות אדירות של מידע. חשבנו מה אנחנו יכולים ללמוד מהעבר כדי להבטיח ש־5,000 שנות היסטוריה של אמנות עדיין יהיו רלוונטיות, כיצד נגרום לאנשים לשים לב לאמנות, כיצד אנחנו יכולים לקחת מוזיאונים קדימה, מחוץ לבניין".

תחיית המתים
גם מוזיאונים קטנים יותר מטייט ומטרופוליטן הפנימו את חשיבותם של החידושים הטכנולוגיים. במוזיאון העיר ניו־יורק, למשל, המבקרים יכולים לראות את דמותו של המשורר הנודע וולט ויטמן מספר את סיפורו ומקריא משיריו ישירות אליהם. הוא נע לפי תנועות הגוף שלהם ומעביר את הפוקוס ממנו כ"מיצג" אל המבקר. במוזיאון אחר בעיר, Cooper Hewitt מרשת המוזיאונים סמית‘סוניאן, מחלקים למבקרים עט חכם שבאמצעותו הם יכולים "לשמור" יצירות שעניינו אותם ולקבל עליהן מידע מורחב על גבי "שולחנות טאבלט" שאליהן "שופכים" העטים את האינפורמציה שאספו במהלך הסיור במוזיאון. המבקרים יכולים להמשיך לעיין במידע שנאסף גם מהבית.

אם נדמה לכם שהחשיבה על הדרכים לעורר מעורבות מכוונת לצעירים שבינינו, זה לא
במקרה. כך למשל, מוזיאון ואן גוך השתמש במוזיקת טראנס ודיפ האוס למדריך הקולי שלו, כאשר הדי‘.גיי ההולנדי ארמין ואן ביורן מלווה מבקרים במוזיאון ב־11 מיצירותיו של האמן. 

מדריך מסוג אחר הוא רובוט ש"מועסק" על ידי המוזיאון הגרמני לטכנולוגיה בברלין, החל בנובמבר האחרון. הרובוט, ששמו טים, מדריך באופן עצמאי מבקרים באנגלית ובגרמנית בתערוכה חדשה במוזיאון. אך לא מדובר במוזיאון היחיד שמחזיק ברובוט - מוזיאונים ביפן, באוסטרליה, בארה"ב ובמדינות אחרות משתמשים בשנים האחרונות יותר ויותר ברובוטים לצרכים שונים.

דוגמה נוספת שראויה לציון בכל הקשור לחיבור טכנולוגיה ואמנות הוא "ציור חדש" של רמברנדט, שנחשף באפריל שעבר - פרויקט שעליו לקח חסות הבנק ההולנדי ING, בשיתוף גופי מחקר וטכנולוגיה שונים, כמו מיקרוסופט, אוניברסיטת דלפט לטכנולוגיה, מוזיאון מאוריצהאוס בהאג ומוזיאון בית רמברנדט באמסטרדם. במשך שנה עבד צוות של מומחי ביג דאטה, חוקרים ואמנים כדי ליצור ציור ברוח האמן. ראשית, החוקרים אספו מידע מאוסף הציורים העצום של הצייר ובין היתר, סרקו את כל יצירותיו בתלת ממד והעלו את האוסף למאגר בענן של מיקרוסופט. באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית, למידה חישובית ופיתוח אלגוריתמים לזיהוי פנים, המסוגלים לנתח את הדפוסים ששימשו את הצייר, הצליחו "למצות את המאפיינים שהופכים את רמברנדט לרמברנדט". לבסוף הצליחו ליצור "רמברנדט טיפוסי", שמחקה באופן מדויק כיצד היה נראה ציור של האמן כיום. לשם כך אף השתמשו בהדפסת תלת ממד כדי ליצור את הטקסטורה המדויקת של משיכות המכחול האופייניות לו. הפרויקט, שזכה לשם The Next Rembrandt, ממחיש היטב כיצד טכנולוגיות מתקדמות יכולות "להחזיר" לחיים אמן גם 300 שנה לאחר פטירתו.

ואם כבר הזכרנו הדפסת תלת ממד, נציין שבטכנולוגיה זו נעשה שימוש רב בתערוכות שונות בעולם. הדפסת תלת ממד וטכניקות שעתוק אחרות מאפשרות ליצור מחדש חפצים, שבהם אפשר לגעת ללא חשש לפגיעה במוצגים המקוריים. במקרה זה, רשת מוזיאוני סמית'סוניאן כמו גם המוזיאון הבריטי (British Museum) הם שני חלוצים בתחום, כדרך
לספק הזדמנויות חינוכיות נרחבות יותר.

מוזיאון מגדל דוד. משלב טכנולוגיות רבות, בהן המשחק האינטראקטיבי "מצודה בטאצ'"    |צילום: יח"צ, מוזיאון מגדל דוד

מיישרים קו

גם ישראל לא נותרת מאחור. ניצנים של יישור קו עם העולם מתחילים להיראות גם כאן, במיוחד במוזיאונים הקטנים יותר. במידה רבה, מוזיאון מגדל דוד מוביל את מגמת החדשנות המקומית. בין השאר, אפשר למצוא בו את אוגמנטיגייד (AugmentiGuide) - טאבלט שבאמצעותו ניתן להתבונן על הנוף הירושלמי בתצפית של 360 מעלות, בשילוב מציאות רבודה. המבקרים יכולים לגעת בנקודות שונות על תמונת התצפית שעל המסך ולקבל מידע על כל אתר, לצד תמונות היסטוריות והדרכה קולית. שילוב מעניין אחר של טכנולוגיה, כחלק ממגמה עולה של שימוש בכלי משחק (Gamification) הוא "מצודה בטאצ'". 

מדובר במשחק אינטראקטיבי מבוסס אייפד, שכולל מציאות רבודה, אנימציה וסרטים. "בכל משימה שיש להם, הילדים חייבים לקרוא את התוויות של המוזיאון והם לא יכולים להתקדם במשחק מבלי לראות מה נמצא מולם", מספרת שרון, שסיימה לפני מספר חודשים את עבודתה כראש תחום הדיגיטל במוזיאון. "משחק כזה הוא שילוב נכון בין תוכן לחוויה ואינטראקציה מול מחשב. הטכנולוגיות מאפשרות להביא נושאים 'כבדים‘, שפחות מעניינים דור צעיר, בצורה חווייתית מאוד". 

המוזיאון היה הראשון בארץ שקיים האקתון, שהוקדש לחוויית המבקר ונערך באפריל שעבר. הוזמנו אליו כאלף יזמים, מפתחים, מעצבים ואוהבי טכנולוגיה, במטרה לפתח כלים וטכנולוגיות שיאפשרו להציג דרכים חדשניות לחוות את הסיפורים, המקומות והאנשים של ירושלים - בין שבמוזיאון עצמו או באתרים אחרים בעיר. "פתחנו את הדלתות ואמרנו למשתתפים - תשתמשו בארכיון, בחומרים הוויזואליים שלנו - וצרו את חוויית המשתמש הבאה. התוצאה היתה מדהימה", מתארת שרון. "היה יתרון לכך שמגדל דוד הוא סוג של אייקון, והשילוב בין ישן וחדש - בין אתר היסטורי ארכיאולוגי לבין טכנולוגיות מתקדמות - היה מוצלח מאוד. אנחנו הצענו חומרים, והחברות הציעו את התוכנות. התוצאה היתה שאנחנו קיבלנו מוצר ללא השקעה ותקציב, הסטארט־אפים קיבלו פלטפורמה לחשיפה אדירה, והמבקרים זכו לחוויה נוספת".

ביקור במעבדה
מהפכת המידע והעובדה כי ניתן למצוא היום אינפורמציה אינסופית על כל דבר כמעט
באינטרנט, מעלות שאלות על תפקידם של מוזיאונים בעידן המודרני. במידה רבה, אל
התפקידים המסורתיים שלהם מתווספים כעת גם תפקידים נוספים. בין השאר, המוסדות הללו הופכים לחממות ניסוי לטכנולוגיות חדשות.

"אני חושבת שתפקידם של המוזיאונים כיום הוא לנסות לקרב יותר את הקהלים אליהם
בצורה אקטיבית", אומרת שרון. "ליצור ביחד, לא רק להכתיב תוכן מלמעלה כמוסד ידע. זה
משהו שמשתנה עם התרבות שלנו. אנחנו כבר לא הפטרונים של הידע, אם לכל אחד ישנו הידע בקליק, ובלחיצה על הטלפון הוא מקבל את זה, אז הדברים השתנו. גם התפיסה המוזיאולוגית הזו צריכה להשתנות".

מארי־כרמן בריוס, שהיתה אחראית על פרויקט מציאות רבודה במרכז קנטור לאמנות
באוניברסיטת סטנפורד, סיפרה למגזין האמנות The Creators Project, כי מוזיאונים תמיד היו מקומות לניסוי של פרויקטים חינוכיים, ולכן צוות המוזיאון פתוח בדרך כלל לרעיונות חדשים. "התפקיד שלנו, כאנשי הצוות החינוכי של המוזיאון, הוא לתת מידע לציבור על מה שהוא רואה ולתת לו את הכלים להבין טוב יותר אמנות בעצמו".

החוקר קסטרו קוסיו סבור, כי "ככל שמתבצע יותר שיתוף פעולה בין תחומים שונים, כך
מוסדות יכולים להיות חדשניים יותר. כך נעשתה התאורה על מקדש דנדור - עבדנו עם
חברות טכנולוגיה, פרופסורים ואוניברסיטאות על רעיונות וטכנולוגיות חדשניות והפכנו
אותם לזמינים לציבור. עתיד המוזיאונים תלוי באופן שבו נוכל לשתף פעולה, כדי להבטיח
שהמוזיאון יהיה חלק אינטגרלי מהחברה ויהווה לוח בקרה עבור החברה". לדבריו, גם הציבור צריך לתת הזדמנות למוזיאונים. "אפשר להשוות את זה לסטארט־אפים טכנולוגיים. הם מקבלים את ההזדמנות להתנסות, הם יכולים להיכשל וזה בסדר גמור, הם עוברים לצעד הבא. אבל מוזיאונים נמצאים במידה רבה מתחת לזכוכית מגדלת, וזה הופך אותם למאופקים והססניים מאוד. אם נאפשר להם להתנסות, נחליף מידע ונעודד אותם - נוכל לצפות שיהפכו לזירה של התנסויות".

יחד עם זאת, לעיתים קיים דיסוננס בין המהירות שבה מופיעות טכנולוגיות, לבין הקצב האיטי של הטמעתן במוזיאונים. "מה שקורה זה שעובדים על מוצר במשך כמעט שנה - מפתחים אותו, עושים בדיקות. ואז, כשיוצאים עם המוצר, מגלים כל מיני דברים בשטח שלא נעשו במהלך תכנון המוצר", מסבירה שרון. "גם תגובות של קהל חשובות. אלה שהם יותר 'דיגיטל נייטיב‘ קופצים מיד על המציאה, ולפעמים זה גם תלוי תרבות. כשתיירים קוריאנים למשל מגיעים למגדל דוד, הם רואים את הטאבלט הזה במציאות רבודה ומשתגעים. זה תהליך של ניסוי וטעייה. המסקנה שהגעתי אליה בשנים האחרונות היא שנכון לתכנן מוצר שאורך החיים שלו הוא שנה, לא יותר מזה, ואחרי זה צריך לבחון מחדש. בתחום הזה צריך  להמציא את עצמך מחדש כל הזמן, אין ברירה. הטכנולוגיה לא מאפשרת אחרת. כשהתחלנו, היו יצירות שהיה אפשר לקבל עליהן מידע דרך סריקה של קוד QR בסמארטפון. היום QR זה כבר פאסה. עברנו לדברים אחרים. צריך להיות כל הזמן על המשמר ולעמוד בקצב, ואין ספק שזה קשה. זה תהליך פינג פונג מעניין מאוד בין המבקרים למוזיאונים".

כך היה נראה ציור של רמברנדט כיום? | The Next Rembrandt באתר מיקרוסופט

הציבור יוביל
"מוסדות מתחילים להתנהג יותר ויותר בשקיפות", טוענת שרון, וכאשר מדובר במוזיאונים, זה לא דבר מובן מאליו. שיתוף הציבור בהחלטות שבעבר היו מתקבלות רק על ידי הנהלת המוזיאון, האוצרים ומומחים הבקיאים בתחומי העיסוק של המוזיאונים, הוא מהפכה אמיתית. "פריצת דרך בתחום היא ההחלטה של מוזיאון המדע בטורונטו, קנדה. הם הופכים כיום לארגון הראשון בעולם שהכל אצלו יהיה פתוח כברירת מחדל - כל דבר שהמוזיאון יעשה, אפילו ברמת תכנון התערוכה. שעתיים אחרי זה הגרף כבר יהיה באתר, וכל אחד - גם חוקרים עצמאיים וגם תושבים קנדים - יוכל לראות ולהגיב. המוזיאון הזה עושה משהו חכם מאוד, וזה הכיוון", אומרת שרון.

"זה דורש אומץ רב, וזה גם הפוך לאסכולה הישנה של אוצרים שלא מוכנים להוציא את המידע שלהם החוצה. זו המשמעות של דמוקרטיה. אם המוזיאון הזה משרת את הקהל - ניתן לקהל לקחת בו חלק. זה מתחבר לכל התנועה של מיקור המונים ומימון המונים.
המוזיאון הראשון בארץ שיפנים את הדבר הזה, יהיה מוזיאון שייצור מעורבות הרבה יותר גדולה עם המבקרים שלו. לא רק מוזיאונים, אלא מוסדות בכלל. מי שיידעו לעשות זאת בחוכמה ולרתום את המבקרים לתוך התהליך של עשייה, של מחשבה, אין ספק שהם יראו תנועה יותר גדולה של מבקרים. אם משתמשים במונחים מעולם הפרסום, המשמעות היא יצירת מחויבות למוצר. מי שיעשה את זה, יהיה ללא ספק פורץ דרך".

הכתבה מופיעה בגיליון מרץ של פורבס ישראל

לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק


מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media