ט"ו בתשרי ה'תשע"ט   |   24 בספטמבר 2018   |   יום שני
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
מחוברות לאדמה: המסעדות שעושות את זה הכי טוב שיש
23/09/2018 | נטלי שפריר, סייעה בהכנת הכתבה: יערה שטנר
עם פטריות וקורי עכביש: כך מתכננת ת'רדס לכבוש את תעשיית הטקסטיל
18/09/2018 | איימי פלדמן
נוודת דיגיטלית: איך זכתה צ'לסי אודופו במשרה הכי שווה בעולם?
21/09/2018 | לורה ביגלי בלום
  עולם  < ראשי

סוף החופש הגדול: כוחו של המרחב הדיגיטלי הגיע לנקודת שיא

המניפולציות המתוחכמות ותופעת הפייק ניוז, שמובילות בקלות רבה לאלימות בעולם הפיזי ולהטיית תוצאות בחירות, היו הסימן עבור ממשלות לפתוח בקרב מול ענקיות הטכנולוגיה • התוצאה – פיקוח והגבלה גוברת על העולם הווירטואלי • האם מדובר בחדשות טובות?
23/08/2018 | סיקור ממוקד, אלון לוין ויובל בוסתן

ב־12 ביולי, נסעו שלושה חברים לבקר קרובים המתגוררים בכפר קטן במדינת קרנאטקה בדרום הודו. תוך כדי נסיעה בדרכים המשובשות, עברו ליד קבוצת ילדים שחזרה מבית הספר. הם שוחחו איתם והמשיכו לשחייה באגם הקרוב.

הכתבה מופיעה בגיליון אוגוסט 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

לאחר דקות ספורות הותקפו השלושה בידי כאלף איש, שהאשימו אותם בחטיפת ילדים ובסחר באיברים. החבורה ניסתה להימלט, אך ההמון חסם את הכביש. רכבם התהפך לתעלה, ומי שהצליח לצאת זכה למטר של אבנים ומקלות. עד שהמשטרה הצליחה להתערב, אחד נהרג ושניים נפצעו קשה. חקירת האירוע העלתה כי מיד לאחר שעצרו ליד הילדים, מישהו פרסם בקבוצת וואטסאפ תמונה של הרכב וטען כי מדובר בפדופילים שזוממים לחטוף ילדים. רבים מחברי הקבוצה העבירו את ההודעה לקבוצות אחרות, ומכאן ועד הלינץ' הדרך היתה קצרה. המקרה החמור הזה אינו יחיד - לא פחות מ־25 הודים נרצחו בחודשים האחרונים במקרים דומים - פייק ניוז בוואטסאפ מוביל ללינץ' חסר מעצורים.

איור: shutterstock

מקרים דוגמת אלו מעלים לכותרות שוב את שאלת החופש במרחב המקוון. מהיום שהומצא סימל האינטרנט חופש חסר גבולות וחסר תקדים - כל אחד יכול להיחשף לכל דבר ולהשמיע את קולו בלי מתווכים ובלי הגבלה. אלא שחוסר הגבולות גרם בשנים האחרונות לא רק להחלשת אמצעי התקשורת המסורתיים, אלא גם לתופעות של פייק ניוז והסתה, עד כדי פגיעה פיזית כמו בהודו.

כל חסימה לטובה

במדינות עם משטר ריכוזי, החופש המקוון מנוצל לארגון מחאות אזרחיות נגד השלטונות ותיאום גובר בין אזורים שונים בתוך המדינה, אזורים שהיו מנותקים זה מזה עד לא מכבר. הדבר נכון גם באזורים שעד לאחרונה לא נהנו מיתרונות הטכנולוגיה, וכעת היא משתמשת בהם כתחליף מוצלח למערך תקשורת ועיתונות (שלעיתים כמעט אינו קיים). כך למשל, מחקר שהתפרסם לא מזמן מצא כי שיעור הציוצים בטוויטר הנוגעים לנושאים פוליטיים, מתוך כלל הציוצים, גבוה באפריקה פי ארבעה מאשר במערב.

השלטונות בתגובה, פועלים להשבית את האינטרנט בעת משבר - כך קורה שהאינטרנט במדינות רבות ביבשת השחורה "סובל מבעיות" בדיוק בימים שבהם האזרחים הולכים לקלפי או מנסים להתארגן למחאה חברתית. מי שלקחה את הדברים לקצה היא קמרון, שם הושבת או שובש האינטרנט ליותר מ־150 ימים במהלך 2017, כולל מקרה אחד של 93 ימי השבתה רצופים.

השיטה הזו, בניגוד למה שניתן אולי לחשוב, אינה פטנט אפריקאי, ומרבית ההשבתות בשנה האחרונה אירעו דווקא באסיה. לפי דוח מיוחד של ארגון Freedom House, העוסק במעקב אחר הגבלת חופש ביטוי, כבר שבע שנים ברציפות נרשמת ירידה במידת החופש באינטרנט בעולם. סין, כמובן מככבת בכל הקשור לצנזורת אינטרנט באזור, אך השם המפתיע ביותר ברשימה הוא המדינה שאחראית למספר ההשבתות היזומות הגדול ביותר בעולם - הודו.

הודו הדמוקרטית, המונהגת בידי נרנדרה מודי שדוחף לפיתוח טכנולוגי ולמימשל זמין במדינת הענק, חוסמת את האינטרנט במקומות מסוימים בלי למצמץ - בין מאי 2017 לאפריל 2018 נרשמו לא פחות מ-82 השבתות אינטרנט במדינה. אמנם מחצית מהמקרים נרשמו בחבל קשמיר הבעייתי, אך גם בלעדיו מספר ההשבתות בשאר הודו יותר מכפול ממספר ההשבתות שנרשמו בפקיסטן השכנה.

בממשלה ההודית, שכאמור חווה בחודשים האחרונים את הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להסית המון נגד אנשים חפים מפשע, רואים בניתוקים או בחסימות נקודתיות של שירותי אינטרנט אמצעי לגיטימי לשליטה על הסדר הציבורי.

מדינות אחרות לא פונות להשבתה כללית של האינטרנט, אלא לצנזור של המרחב המקוון. באפריקה, דרך פופולרית היא להטיל מסים שהופכים את הגישה לאינטרנט ליקרה ואפשרית רק לשכבות הבינוניות והגבוהות. ברוסיה הולכים דווקא על חסימת אתרים מסיבית. ב־2017 נרשמו מעל 100 אלף מקרים של צנזורה מקוונת. הוסיפו לכך חוק חדש, המחייב לשמור את כל הפעילות המקוונת של כל המשתמשים למשך שלוש שנים, ועליה בלתי מוסברת בתקיפות פיזיות של אנשים הפועלים נגד הממשל באינטרנט, ותקבלו סביבה שמצליחה להעביר את הפחד מהרחוב למרחב המקוון.

מעצמות העל הטכנולוגיות

הדומיננטיות של השיח המקוון בחיינו מרחיבה באופן טבעי את השפעתן של חברות הטכנולוגיה הגדולות - גוגל ופייסבוק, למשל.

אלא שעם כוח גדול באה גם דרישה לאחריות גדולה - במספר גדל והולך של מדינות גוברות הקריאות כלפי חברות כמו פייסבוק לאכוף סדר וכללים במרחב הדיגיטלי, בדיוק כמו במרחב הפיזי. ואין מדובר רק בניסיון למנוע לינץ' נוסף כמו בהודו - בכמעט 20 מערכות בחירות, כולל בארה"ב, נרשמו מניפולציות מקוונות שנועדו להסיט את דעת הקהל ולהשפיע בכך על תוצאותיהן. ממש לאחרונה, ארבעה חודשים לפני בחירות האמצע שתיערכנה בנובמבר בארה"ב, הודיעה פייסבוק כי זיהתה התארגנות למניפולציה סביב מערכת הבחירות. וזה אחרי שמחקה חצי מיליארד חשבונות פיקטיביים.

פייסבוק וגוגל כבר הודיעו, כי ישקיעו מאות מיליוני דולרים כדי להפוך את המרחב הדיגיטלי לבטוח יותר ולצמצם את תופעות הפייק ניוז ומניפולציית ההמונים. אך מה משמעות הדבר בפועל? כדי לזהות ולטפל בפייק ניוז בהיקפים האדירים של הרשת החברתית, צריך להסכים קודם על השאלה מהו פייק ניוז. אלא שאנשים שונים מפרשים מידע בדרכים שונות, ופרסומים שנראים בעייתיים לאחד יהיו לגיטימיים לאחר.

מנגנון צנזור התמונות של פייסבוק, לדוגמה, מתבסס בין היתר על מעבר אנושי על תמונות, כשלכל תמונה מוקדשת שנייה ולפעמים פחות. לאנשים שונים יש שיפוט שונה, וכך נוצרות לעיתים הטיות לכיוון זה או אחר.

שאלה של ריבונות

לצד זאת, אין לטעות ולחשוב שפייסבוק או גוגל הן לוחמות החופש החדשות - לשתי החברות הללו, כמו לאחרות, אינטרס כלכלי מובהק בכל המתרחש ברשת שלהן. הן עצמן מצנזרות תכנים שלא מתאימים להן - בישראל לדוגמה נחסמו לא פעם דפי פייסבוק פופולאריים מסיבות שונות, שהקשר ביניהן לחופש ביטוי מאולץ במקרה הטוב.

כמו כן, האלגוריתם שלהן מבוסס על "עקרון הרלוונטיות", שעל פיו הרשת מציגה למשתמש תכנים שמתאימים להעדפותיו או להעדפות חבריו. מארק צוקרברג צוטט בעבר כאומר ש"סנאי שגוסס מול הבית שלך עשוי להיות יותר רלוונטי עבורך מאשר גוססים באפריקה". משמעות הדבר היא, כי גם אם ניתן לפרסם דברים ללא הפרעה בפייסבוק, תפוצתם תוגבל על ידי המערכת אם לא יתאימו לאווירה הכללית, וכך למעשה יצונזרו בפועל. לדוגמה, בזמן שבקיץ 2014 שלט ברחבי הרשת "אתגר הקרח" להעלאת המודעות ל־ALS, הוצנעו באופן דרמטי פוסטים שנגעו למהומות האלימות הגדולות והשנויות במחלוקת בפרגוסון, מיזורי.

המאבק על השיח במרחב הדיגיטלי מעורר כמה סוגיות חדשות, ושתי המרכזיות שבהן נוגעות לריבונות ולחופש הביטוי. לגבי ריבונות, הדילמה ברורה - אם אדם יושב בתל אביב וגולש בפייסבוק, אילו חוקי חופש ביטוי חלים עליו - אלו של ישראל או אלו של הפייסבוק? בפועל, קל יותר לאכוף את חוק הפייסבוק, אלא שמדינות רבות למדו כי השתת קנסות באמצעות הרגולטור היא דרך יעילה מאוד לאלץ את הרשת החברתית לשתף פעולה ולהתיישר לפי החוקים המקומיים של כל מדינה. ומה לגבי חופש הביטוי? האם חופש ביטוי בלתי מוגבל הוא באמת זכות אוניברסלית? הרי המין האנושי לא הצטיין במיוחד כשנחשף לאידיאולוגיות פוליטיות קיצוניות בעבר, אז מדוע לא להגביל אותן כעת?

אל הסוגיות החשובות האלו ניגשים הצדדים מאינטרסים שונים. האזרחים והדרג הפוליטי מחפשים את האיזון בין חופש ביטוי ובין אובדן שליטה. מעצמות העל הטכנולוגיות מחפשות להבטיח את הרווח הכלכלי שלהן לטווח הארוך. המאבק הזה מוביל אותנו, בדרך כזו או אחרת, להתנגשות שכוללת הפעלת כוח מצד השלטונות המדינתיים - כלומר הגדלת הפיקוח על המרחב הדיגיטלי.

בסופו של דבר, נקבל מרחב דיגיטלי מפוקח הרבה יותר וחופשי הרבה פחות ממה שהורגלנו אליו בשנים האחרונות. האם אלו חדשות טובות או רעות? מוקדם לומר.

הכתבה מופיעה בגיליון אוגוסט 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media