ט' באלול ה'תשע"ח   |   20 באוגוסט 2018   |   יום שני
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
המהפכה הצרפתית: האם אנו חוזים בלידתה של סטארטאפ ניישן חדשה?
14/08/2018 | פרמי אולסון ואלכס ווד
הכירו את הבנקאיות המורדות שמובילות "כלכלה נשית" בעולם
13/08/2018 | קיטי נוולס
אסטרטגיה למנהיגות: 7 טעויות שאתם עושים במהלך ראיון עבודה
14/08/2018 | ג'ף היימן
  עמנואל מקרון בראיון מיוחד  
  עולם  < ראשי

המהפכה הצרפתית: האם אנו חוזים בלידתה של סטארטאפ ניישן חדשה?

עשורים של תרבות אנטי־יזמית לא יכולים להימחק בן לילה, אבל המרכיבים לשינוי כבר פה • נשיא שדוחף לכלכלה חדשה, השקה של חממת היזמות הגדולה בעולם ואלפי יזמים שבורחים מחוסר הוודאות שמעוררים הברקזיט ודונלד טראמפ – הישר אל זרועות הצרפתים
14/08/2018 | פרמי אולסון ואלכס ווד

חממת הסטארט־אפים הגדולה בעולם פועלת בליבה של תחנת רכבת בת כמעט מאה שנה. שם, בשטח של כ־35 אלף מ"ר, מתרוצצים 3,000 יזמים מתחילים כמו נמלים רעבות למזומנים. יותר מ־30 קרנות הון סיכון, מ־Accel Partners ועד Index Ventures, משלמות דמי מנוי שנתיים בסך 6,100 דולר בשביל הזכות לבצע השקעות באתר עצמו. פייסבוק ומיקרוסופט מריצות כאן תוכניות כדי לבחון חברות שהן עשויות לקנות. אמזון וגוגל מתמקדות ברחרוח כשרונות.

הכתבה מופיעה בגיליון יולי 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

אם תסתובבו כאן, תיתקלו במיצגים בשווי 20 מיליון דולר של האמן ג'ף קונס, קוביות מרחפות לישיבות ו"אזור התרגעות" מוחשך, שאליו מוזמנים המתכנתים המותשים להיכנס אחרי שחלצו נעליים. "אנשים ישנים פה לפעמים", אומרת רוקסן ורזה, ילידת קליפורניה שמנהלת את האינקובטור, ופותחת וילון שמאחוריו אנחנו רואים אישה צעירה מנמנמת.

מקרון. אם יצליח להחלץ מהפרשה המביכה שסיבכה אותו לאחרונה, הוא עשוי לשנות את פני הכלכלה הצרפתית | צילום: shutterstock

אבל הפיצ'ר המרשים ביותר הוא ללא ספק הקרקע שמתחת לקומפלקס, הידועה בשם "תחנה "F. ה־F מייצגת את צרפת - הפרויקט הזה יושב בפריז, בירת המדינה שנודעת לא רק בזכות מגדל אייפל וטארט טאטן, אלא גם בזכות השביתות התכופות, שבוע עבודה של 35 שעות על פי חוק וכוח עבודה יקר. שיעור המס למעסיקים בצרפת עומד על 42%, וחוקי התעסוקה סבוכים כל כך עד שהיה צריך לכרוך אותם בספר עב כרס, 3,000 עמודים בכריכה אדומה, בשם "קוד דו טרוויי". לאורך ההיסטוריה מעט מאוד מדינות מערביות התגלו כמארחות גרועות יותר מצרפת ליזמות ולצמיחה.

"בשלושת או ארבעת העשורים האחרונים התגובה הצרפתית הקלאסית להתמודדות עם שינוי היתה התנגדות לשינוי", אומר נשיא צרפת עמנואל מקרון בריאיון בלעדי לפורבס.

מקרון מתמודד כעת עם המשבר הגדול ביותר מאז היבחרו, לאחר התפוצצות פרשת אלכסנדר בנאללה, ראש מערך האבטחה של ארמון האליזה, שתועד מכה מפגינים כשהוא מתחזה לשוטר. מקרון מואשם כי מסמס את החקירה בשל קשר קרוב, יש האומרים רומנטי, עם בנאללה. יחד עם זאת, רק לפני כשנה העולם עקב בדריכות אחרי בחירתו של מקרון, 39, לנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה הצרפתית. אבל הגיל שלו פחות רלוונטי מהרקע: לפני שנכנס לפוליטיקה, מקרון עבד יותר משלוש שנים כבנקאי השקעות ברוטשילד וגם ניסה להקים סטארט־אפ חינוכי.

פוליטיקאים צרפתים, מז'אק שיראק ועד פרנסואה הולנד, קשקשו על שינוי במשך עשורים, רק כדי להיכנע ללחצים שהופעלו על ידי ועדים קצרי ראייה ופנסיונרים שונאי שינוי. מקרון הבין את זה, ובנשיאות שלו הימר על היכולת לממש שינוי אמיתי. אם יצלח את המשבר הנוכחי, הוא עשוי להיות זה שחתום על השינוי הזה. "אולי חלק מהם ירצו לארגן שביתות לכמה שבועות או חודשים. נצטרך לארגן את עצמנו", אומר הנשיא. "אבל אני לא אנטוש או אעלים את הרצון לרפורמה, רק כי אין ברירה אחרת".

החופש להשקיע

באמצעות שורה של צווים נשיאותיים, מקרון מצא במהירות דרך מבעד לסבך חוקי התעסוקה, וכך הקל על העסקה של עובדים חדשים - כמו גם על פיטורים. כדי להמתיק את הגלולה, הוא הקדיש 18 מיליארד דולר להכשרה מקצועית מחדש במהלך חמש השנים הקרובות, כולל הרחבה שנויה במחלוקת של ביטוח דמי אבטלה, כך שיכלול את העצמאים ובעלי העסקים הקטנים, שמספרם בצרפת הולך וגדל משנה לשנה. הוא גם מפחית את המיסוי על ההון, רווחים מהון ופיצויי עובדים ו"מנסה לעשות הכל יותר פשוט".

כמה רחוק מוכן מקרון ללכת? הנשיא חשף בפני פורבס, שבשנה הבאה הוא מתכנן לשים קץ ל"מס היציאה" הידוע לשמצה, 30% הנגבים מיזמים שמנסים להוציא כסף מצרפת - גורם מרתיע מאוד לזרים שמבקשים להקים שם עסק, ותמריץ חזק לאזרחים צרפתים ליישם את החזון העסקי שלהם במקום אחר. בפעולה הזו הוא בעצם פועל בצורה מנוגדת לכיוון שבו נוקט הנשיא דונלד טראמפ, שאיים בעליזות על חברות אמריקאיות שמתרחבות מעבר לים, והבטיח תמיכה לאלו שיבחרו להישאר.

"אנשים חופשיים להשקיע איפה שהם רוצים", אומר מקרון. "אם את רוצה להתחתן, את לא צריכה להסביר לבן זוג שלך, 'אם תתחתן איתי, לא תהיה חופשי להתגרש'. אני לא בטוח שזאת הדרך הכי טובה להשאיר אצלך גברת או גבר שאתה אוהב. אז אני בעד החופש להתחתן והחופש להתגרש".

המדיניות הנאורה הזאת הגיעה בדיוק בזמן. מבחינה דמוגרפית, כבר בדור הזה תעקוף צרפת את גרמניה במרוץ לתואר המדינה המאוכלסת ביותר באירופה, ואלה חבר'ה משכילים, אם לשפוט לפי הדירוגים שממקמים את האוכלוסיה הצרפתית כמשכילה ביותר ביבשת, עם מגוון בתי ספר יוקרתיים להנדסה.

במקביל, המתחרות נעות בכיוון הלא נכון: בריטניה, שמדשדשת אל עבר הברקזיט, ממשיכה להעמיק את הפצע העצמי הגדול ביותר בהיסטוריה של הכלכלה המודרנית. מרקל נותרת נכה פוליטית בגלל הקואליציה החלשה שלה. ואף שטראמפ מפטפט על הכלכלה האמריקאית החזקה, מדיניות הסחר שלו תרמה יותר לחוק המכסים סמוט־האולי (שנחקק בזמן השפל הגדול בארה"ב) מאשר לכלכלה המשגשגת של רייגן וקלינטון.

עדיין חיה נדירה

לכלכלה הזו של מקרון, שזכתה לכינוי "מקרונומיקס", יש כבר השפעה. ברגע שעברו הרפורמות שלו בתעסוקה, בינואר האחרון, הודיעו ענקית הקמעונאות הצרפתית Carrefour ויצרנית המכוניות PSA (שמייצרת את פג'ו, סיטרואן, אופל ועוד) על קיצוצים של 4,600 משרות. השביתות, כמובן, פרצו. אבל באותה תקופה חברות זרות הודיעו על השקעות חדשות בשווי 12.2 מיליארד דולר, לפי היועצים של מקרון. דיסני תיקצבה 2.4 מיליארד דולר כדי להרחיב את דיסנילנד פריז (הידוע יותר בכינויו יורודיסני); SAP הגרמנית הודיעה שהיא משקיעה 2.4 מיליארד דולר במרכזי מחקר ופיתוח ובאקסלרטורים; פייסבוק וגוגל מסתובבות בבירה הצרפתית ומחפשות לשכור 150 מומחים חדשים בתחום הבינה המלאכותית.

גם חיי הסטארט־אפים פה משתדרגים. חוסר הוודאות סביב הברקזיט מערער את עולם ההון סיכון בלונדון, והקרנות הצרפתיות, לראשונה, גייסו יותר כספים משאר אירופה בשנה שעברה, לפי המידע העדכני ביותר של חברת הביון העסקי Dealroom. בינואר הסטארט־אפים הצרפתיים היו הנציגים הזרים הגדולים ביותר ב־CES (תערוכת האלקטרוניקה הבינלאומית בלאס וגאס).

אבל צריך לשמור על פרספקטיבה. ב־2017 היו לצרפת רק שלושה סטארט־אפים עם שווי מוערך של מעל מיליארד דולר, ביחס ל־22 חדי קרן בריטיים ו־105 אמריקאיים. עשורים של תרבות אנטי־יזמית לא יכולים להימחק בן רגע, אבל המרכיבים לשינוי כבר פה. "יש מדינות שאנחנו תופסים כאיטיות מאוד, אך נעות עכשיו במהירות גבוהה פי עשרה מאיתנו", אומר ג'ון צ'יימברס, לשעבר מנכ"ל סיסקו, שקידם השקעות בשווי 200 מיליון דולר בסטארט־אפים צרפתיים לפני שעזב את תפקידו ב־2015, ומוסיף שלצרפת ישנו עכשיו "המנהיג הנכון בזמן הנכון".

לא יזם - "בעיה"

בעידן הטכנולוגי צרפת סבלה משורה של דורות אבודים. בזמן שגייטס, ג'ובס ואליסון סללו את הדרך למאסק, בזוס וצוקרברג, המוחות היזמיים הגדולים בצרפת הסתכלו על האפשרויות שעומדות בפניהם במולדתם ואז הזמינו כרטיס טיסה לקליפורניה, לעבוד עבור האמריקאים. כ־60 אלף אזרחים צרפתים עובדים בסיליקון ואלי, יותר מהבריטים, הגרמנים או כל מדינה אחרת באירופה, לצורך העניין.

יש יוצא דופן אחד: קסביה ניאל, האיש השמיני בעושרו בצרפת, עם הון של כ־8.1 מיליארד דולר. ל־40 המיליארדרים הצרפתים יש שני מקורות בולטים לעושר: יוקרה/קמעונאות או ירושה (או, במקרים רבים, שילוב של השניים). ניאל הוא היחיד שלהונו יש שורשים באינטרנט. מכיוון שבכל זאת אנחנו פועלים בצרפת, הזווית המקורית היתה l'amour. או כמו שהם קוראים לזה ברשת האינטרנט, פורנו.

צרפת הקדימה לאמץ גרסה ראשונית של האינטרנט בשנות ה־80, שזכתה לקידום אינטנסיבי על ידי מונופול התקשורת הצרפתי. כהאקר בן 17, ניאל זייף את חתימת אביו כדי להתקין קו טלפון שני בבית, ופיתח חדר צ'אט מבוסס פרסונות מזויפות שהוקדש כולו לסקס. בגיל 24 הוא כבר מכר חברת מו"לות מקוונת תמורת למעלה מ־300 אלף דולר.

ניאל. ממיליארדר מנודה, לסנדק של אומת הסטארט־אפ הצרפתית | צילום: JeanFrancois Robert shutterstock

ב־1994, כשהאינטרנט המודרני החל לצמוח, ניאל השיק את Worldnet, שירות האינטרנט המיינסטרימי הראשון של צרפת. הוא חילק מיליוני ערכות חיבור בתוך מגזינים, כמו שעשה טיב קייס בארה"ב עם AOL. כמו במקרה של קייס, התזמון שלו היה מושלם: בשנת 2000 הוא מכר את Worldnet תמורת למעלה מ־50 מיליון דולר, רגע לפני התרסקות בועת הדוט.קום.

סיפור כזה אולי היה הופך את ניאל לגיבור בסיליקון ואלי, אבל ניאל, עם הרקע הבורגני שלו והיעדר החינוך הפורמלי, נדחה על ידי האליטה העסקית בארצו. "אנשים לא מאוד חיבבו יזמים", אומר לואי לה מר, המייסד של כנס LeWeb, שהקים כמה חברות הייטק צרפתיות לפני שברח לסיליקון ואלי. "אף אחד לא חגג את ההצלחה שלך, אם הצלחת. התייחסו אליך כאילו אתה בעיה".

התשובה לחיים

הם קראו לניאל "הפּוֹרְנוקרט", ומנהלים סירבו להיראות איתו בפומבי. זה לא נושא שניאל אוהב להרחיב עליו. "שכחתי את כל הדברים הרעים", הוא אומר בימים אלה. אבל בזמנו הוא אימץ את גלימת הפיראט שהוענקה לו, ובסופו של דבר עשה מיליארדים באמצעות חברת התקשורת Iliad, שהציעה מנויים סלולריים בחצי מחיר וחצבה חורים עמוקים בתוך תעשיית הסלולר המאובנת של צרפת.

עם עושר מהאגדות, ב־2013 הוא הנזיל 400 מיליון דולר אחרי שמכר 3% ממניות איליאד, ויצא לטפח עוד יזמים צרפתים כמוהו. אם שינוי אמיתי בצרפת לא אפשרי בלי מנהיגות פוליטית, נכון במידה שווה לטעון שמדיניות ממשלתית לא יכולה להתקדם מילימטר, אם השוק הפרטי לא מוכן להגיב. מקרון מצא בניאל שותף מוכן.

ההשקעה הגדולה הראשונה של ניאל: 57 מיליון דולר כדי להקים את 42, בית ספר חינמי, ללא מטרות רווח, שלימד 3,500 סטודנטים פריזאים לכתוב קוד. 40% מהתלמידים שלו מעולם לא סיימו תיכון. ב־2016, נישא על כנפי ההצלחה, ניאל השיק סניף גדול בהרבה של 42, שקיבל את שמו מהבדיחה של דאגלס אדמס ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", שלפיה "התשובה לחיים, היקום וכל השאר היא 42". את הסניף החדש הקים ממש מחוץ לסן פרנסיסקו, בפרמונט.

ניאל המשיך וייסד את Kima Ventures כדי לממן סטארט־אפים, תוך שהוא מתמקד בצרפת. כדי לנהל את החברה הביא את מומחה המיזוגים והרכישות ז'אן דה לה רושברושארד. מהר מאוד הוא הציע להשקיע יותר כסף בפחות חברות ולהכפיל את ההשקעה בסוסים המנצחים, רעיון שניאל פסל על הסף. "אני לא צריך יותר כסף. אני עושה את זה רק כי זה מלהיב, זה עוזר, ואף אחד אחר לא עושה את זה".

בקימה טוענים עכשיו שהם קרן האנג'לים הפעילה ביותר בעולם, עם 518 השקעות בשמונה השנים האחרונות, לפי Pitchbook. דה לה רושברושארד אומר שהוא פוגש את ניאל רק פעם או פעמיים בשנה, אבל שומע ממנו כל הזמן. לפעמים הוא מבקש מקהלים שמקשיבים לו בבתי ספר למינהל עסקים לשלוח מייל לניאל ולראות אם הוא מגיב בתוך שעתיים. "הוא עונה בכל פעם", אומר דה לה רושברושארד.

זאת מתנה

המחשבה על מאות השקעות צרפתיות נשמעה מגוחכת עד לא מזמן, במדינה שמלאה בחוקי עבודה נוקשים ומוזרים. אפילו לשכור דירה בפריז זה מאבק, הודות לחוקי הנדל"ן הסבוכים עד אימה שלא משאירים שום מקום לגמישות. אם אין לך פיסת הנייר שמוכיחה שאתה אחד מהמועסקים הקדושים במשרה מלאה, תחזור לסוף התור לדיור - וזה מה שקורה לרבים מהיזמים ועובדי הסטארט־אפים. חודשים ספורים לפני כניסתו של מקרון לתפקיד, השיקה צרפת את חוק "הזכות להתנתק", שמעניק לעובדים את המנדט החוקי להתעלם ממיילים שהגיעו בשעת לילה מאוחרת.

יתרה מזאת, לא היה שום מרכז לפעילות יזמית. רובע סנטייה, אזור האופנה, הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לזה בעיר, אבל החללים הצרים והרעועים מציעים יותר אופי מאשר סינרגיה.

בערך בתקופה הזאת פגש ניאל את ורזה, אישה צעירה מקליפורניה שניהלה את ביזספארק, תוכנית הסטארט־אפים של מיקרוסופט. ביולי 2013 הוא שלח לה אימייל עם שורת הנושא "בונז'ור רוקסן", והציע לממן אותה אם תצא לחפש את חללי הסטארט־אפ הטובים בעולם, שישמשו השראה למרכז היזמות שלו. ורזה שלחה את התמונות והרשומות שלה במייל לניאל, שהעביר אותן לאדריכל שלו, ז'אן־מישל ווילמוט, עם הוראות לשפר אפילו יותר את המאפיינים המוצלחים ביותר.

ניאל הוא המשקיע היחיד. הוא הוציא יותר מ־300 מיליון דולר על בנייתה של תחנה F ושלושה בנייני דירות צמודים, שיכולים לשכן 600 יזמים. הוא הוסיף "עוד כמה מאות [מיליונים] פה ושם", להקמת מלון חמישה כוכבים ומלון לתקציב נוח, שנבנים כרגע בצמידות. "זה לגמרי פילנתרופיה", הוא אומר בעודו עומד ליד העבודה הצבעונית של קונס, שהיזמים המקומיים מכנים "קקי של חד קרן". "זאת מתנה".

כדי להשיג את הכניסה הנכספת לתחנה F, סטארט־אפים צריכים להגיש מועמדות לאחת מ־32 התוכניות הנושאיות: מיקרוסופט לוקחת עשרה סטארט־אפים של AI, פייסבוק תפסה 15 בדאטה וכן הלאה. "הן מקבלות גישה לסטארט־אפים, ואנחנו מקבלים גישה למידע שלהן", אומר היזם ז'אן־שארל סמולין, שמינף את התוכנית בפייסבוק לגיוס של 28 מיליון דולר עבור מיזם ביטוח הבריאות הדיגיטלי שלו. 4,000 סטארט־אפים מ־50 מדינות הגישו מועמדות לתוכניות של תחנה F. 200 התקבלו.

ובתוך כל הפעילות הזאת מרחפים המשקיעים, ספקי שירות שמציעים כל העולה על הדעת, מהובלה ועד הדפסה תלת ממדית, וגם הממשלה הצרפתית שהקימה מעין עמדת קונסיירז', שאליה יכולים היזמים להגיע כדי לעקוף את התורים במשרדי הממשלה ולהשיג את רישיון העסק שלהם ואת טופסי המיסוי במקום אחד. "זה כמו מסעדת טייק־אווי אמריקאית", אומר טוני פדל, הבכיר האגדי באפל שסייע להמציא את ה־iPod.

אחר כך הוא הקים ומכר (תמורת 3.2 מיליארד דולר) את חברת התרמוסטט והבתים החכמים Nest, וב־2016, לקראת המערכה השלישית של חייו, הוא עבר עם משפחתו לפריז. הוא לחלוטין סוג חדש של מהגר עבודה, חבוי בתחנה F, משקיע בסטארט־אפים, לא נותן לעובדה שהוא לא דובר צרפתית לעכב אותו לרגע.

הפיבוט של מקרון

לצלילי מצלמות מתקתקות והמונים מפטפטים הושקה תחנה F. עמנואל מקרון, בחליפה כהה, שאל את אנטואן מרטין, אחד היזמים הצעירים והמצליחים ביותר בצרפת, איך הוא בנה את Zenly, אפליקציה שמראה מה החברים שלכם עושים עכשיו, שאותה מכר ל־Snap תמורת 213 מיליון דולר. זה לא היה קל, הסביר מרטין. בשלב מסוים הוא היה צריך לסובב את העסק לגמרי, לעשות פיבוט. "פיבוֹט?", קטע אותו הנשיא.

ניאל, שעמד בסמוך, מיהר להסביר. ל"פיבוט" בצרפתית יש הקשר שכולו תנועה פיזית ולא שינוי מהותי באסטרטגיה עסקית. חצי שעה מאוחר יותר, כשמקרון עמד מול מאות מייסדי הסטארט־אפים ומהנדסי התוכנה שמאכלסים את תחנה F, הטלפונים שלהם מורמים גבוה לתעד את הרגע, הוא סיפר סיפור על כך שהבטיח לאשתו, לפני שלוש שנים, שיהפוך ליזם. אבל הדברים השתנו. "עשיתי פיבוט למודל העסקי", אמר בצרפתית לצהלות הקהל.

הלב הפועם של תעשיית הסטארטאפ הצרפתית. תחנה F | צילום: Patrick Tourneboeuf

אין ספק שמקרון לומד מהר. והוא באמת יודע איך לעשות פיבוט כמו שצריך, מה שנותן לו סיכוי שלא היה לקודמיו. כבנם של שני רופאים וכתוצר של המערכת האקדמית בצרפת שמייצרת את האליטה השלטונית של המדינה, הוא נהנה מאיזו אמינות ממסדית שלניאל מעולם לא היתה. בשלב מוקדם של הקריירה שלו הוא היה עוזר של פול ריקר, פילוסוף צרפתי שעבודתו הוקדשה למציאת האיזון בין עמדות קיצוניות מנוגדות.

בעודו מיישם את התיאוריה, מקרון התחיל לעבוד כבנקאי ברוטשילד, שם בגיל 34 הרוויח למעלה משלושה מיליון דולר בייעוץ לענקית הצריכה הצרפתית נסטלה, בזמן שזו הגישה הצעה לרכוש את עסקי מזון התינוקות של פייזר תמורת 11.8 מיליארד דולר, ותוך שהוא מצליח לחלץ את הקו מידיה של דנונה הצרפתית. או אז הצטרף לצוות ההנהגה של התנועה הסוציאליסטית שהוביל פרנסואה הולנד.

מקרון התחיל את דרכו כסגן ראש הסגל. ב־2014 מונה לשר הכלכלה והסתער קדימה עם הרפורמות שאותן הוא מעביר עכשיו. בין התפקידים האלה הוא התחיל לגלגל רעיונות לסטארט־אפ חינוכי. "אני חושב שאני מבין יזמים ולוקחי־סיכונים די טוב", אומר הנשיא.

מקרון השתמש בתקופה הקצרה שלו בממשלה היטב. "הוא שאל מה גורם לסיליקון ואלי להצליח", אומר מנכ"ל סיסקו לעבר צ'יימברס, כשהוא נזכר בארוחה שאירח לכבוד מקרון ומייסדי סטארט־אפים צרפתיים נוספים בפאלו אלטו. הם דיברו על הסיבות שבגללן אזור כביש 128 בבוסטון ירד מגדולת ההייטק שלו לטובת אזור המפרץ. "הוא בדיוק למד את הנושאים האלה. הוא ספג הכל".

כמו טראמפ, רק הפוך

מקרון הקים את מפלגת הרפובליקה בתנועה! (En Marche) כדי לפתור את "המחסומים" שתקעו את צרפת מאחור. מהר מאוד גילה שהוא מחזיק קלפים טובים מאוד ביד. הפלטפורמה המרכזית שלו שוברת קצת מקיפאון השמאל־ימין ומאפשרת לו, בערך, לקדם רפורמה בשוק העבודה ובמקביל לממן את האוכלוסיות המוחלשות והחלשות. וכאן העניין הקריטי: מכיוון שהוא והרוב שלו בפרלמנט תקועים יחד עד 2022, הוא יכול לקבל החלטות לטווח ארוך מהסוג שרק מנהיגים לכל החיים, כמו שי ג'ינפינג יכול לעשות בסין או ולדימיר פוטין ברוסיה, אבל עם אידיאלים דמוקרטיים של שוק חופשי והתנהלות של קפיטליסט מערבי.

כפי שתואר בהרחבה סביב הביקור הרשמי שלו לוושינגטון, היכולת האחרונה הזאת - ההתנהלות הקפיטליסטית - מעניקה לו חיבור טבעי לנשיא טראמפ. "אני מבין בקלות אנשים מהסוג הזה", אומר מקרון. "כשאתה רואה אותו בתור איש של דילים, כמו שהוא תמיד היה, זה מאוד עקבי. בגלל זה אני מחבב אותו... זאת נקודה שבה הרקע העסקי שלי מאוד עוזר לי".

אבל הרקע העסקי של שני הנשיאים מאוד שונה. לעסקאות הנדל"ן של טראמפ תמיד היה אתוס של "אני מנצח ואתה מפסיד", בעוד מקרון הבנקאי נדרש לעודד קואליציות. "אנחנו שונים במונחים של פילוסופיה ומונחים שקשורים לגלובליזציה", אומר מקרון. והוא משתמש בזה כיתרון. אחרי שטראמפ הפנה את גבו לאנרגיות המתחדשות בשנה שעברה, מקרון זינק עליהן באופן פומבי, מפציר ביזמים של טכנולוגיה ירוקה להגיע לצרפת ועם קריצה לא מוסתרת, מבקש מהם: "תעשו את הכדור שלנו גדול שוב".

שני שלישים מ־1,822 המועמדויות למענקים שהגיעו בעקבות קריאתו, הגיעו מארצות הברית. "אם אתה פועל במדינה שבה האסטרטגיה לגבי שינויי אקלים לא ברורה, זה עניין גדול עבור סטארט־אפים רבים", אומר מקרון, שהתבטא בצורה דומה גם בניסיונותיו לפתות חברות פיננסיות בריטיות.

לא ממש בכל הכוח

אם תחנה F מייצגת את הרנסנס של היזמות הצרפתית, זמן ארוחת הערב בתחנה מייצג את הקשיים הצפויים. המקום "מתרוקן בשבע בערב", אומרת קרן קו, שהגיעה לפריז לעשות תואר שני במינהל עסקים ועכשיו עוזרת לנהל סטארט־אפ לניתוח מידע בבתי אבות באינקובטור הענק של ניאל. "בשמונה בערב זה כבר כמעט עיר רפאים".

תשאלו את מי שאתם רוצים בסטארט־אפ צרפתי: הרגלים תרבותיים וממשלתיים גוועים לאט. כשאנטון סולייה הכניס את Mission Food לפריז בשנה שעברה, הכל הלך לו בקלות. אבל אז הגיע החשבון בדואר. הסטארט־אפ שלו למשלוח אוכל נדרש לשלם כמעט אלפיים דולר על מס תעסוקה, וזה לפני שהוא שכר ולו עובד אחד. "טירוף", הוא אומר.

בצרפת קיים מס בפועל, וכל סטארט־אפ זקוק לעורך דין טוב, שעולה לפחות 30 אלף דולר בשנה, רק כדי לנווט בחקיקה הסבוכה. כשהחברות הצעירות שוכרות צוות, בסופו של דבר, השכר של כל עובד כמעט מכפיל את עצמו בגלל שלל תשלומי חובה. תלושי המשכורת, אגב, כוללים 25 שורות של ניכויים ומספרים.
הנשיא מקרון אומר שהוא עובד על זה. "אנחנו בעצם מחסלים הרבה מסים קטנים שהיזמים שלנו נדרשו לשלם", הוא אומר.

אבל חלק מהיזמים לא מאמינים שהשינויים האלה אכן יתממשו ברגע שההייפ ידעך. הרפורמות של מקרון לא השפיעו על Mission Food, אומר סולייה, ומציין שחלק מחוקי העבודה שנחקקו ב־2002 מיושמים רק עכשיו, 17 שנים מאוחר יותר. הממשלות הקודמות בצרפת ידועות לשמצה בהעדפתן לתעשיות מסורתיות, כמו ענף המוניות, ובסלידתן ממודלים חדשים, כמו נסיעות שיתופיות. "אני רוצה שהמדינה הזאת תפתח את עצמה לשינויים דרמטיים ולמודלים החדשים האלה", אומר מקרון ומסביר בלהט שהפתרון הוא פשרה. "הסטארט־אפים שלי יוצרים בעיות עם חברות גדולות, כמוEDF [חברת החשמל], אבל זה בסדר מבחינתי. אמרתי ל־EDF: 'אתם צריכים להשקיע בחברה הזאת. אולי הם יאפשרו לכם להגיע לפריצת דרך. אז הדרך הכי טובה להתקדם היא שותפות'".

רעיון טוב, אבל קשה לממשלה להנחות את האסטרטגיה של מונופולים לשעבר. "מקרון לא הלך עד הסוף", אומר יאן הסקוט, מעריץ נלהב ומאוכזב של הנשיא, שהקים מתחרה לאובר, Chauffeur Privé. הסטארט־אפ שלו איבד כמעט שליש מ־15 אלף הנהגים שלו ב־2017, כשהרגולטור דרש בחינת תיאוריה קשה להחריד, שמטרתה הברורה היתה לגונן על נהגי המוניות הוותיקים, שחסמו את התנועה בפריז כמחאה. "הוא בחר לא לגעת בנושא הזה".

הבעיה הגדולה יותר של מקרון היא לגרום לשאר הממשלה שלו - ולכיסים של התומכים במצב הקיים, כמו נהגי המוניות - לשתף פעולה עם הכיוון החדש אליו הוא מנסה להוביל. ניאל הציניקן, שמצהיר שהוא לא מצביע, אפילו לא למקרון, חושב שרפורמה אמיתית תגיע רק מהיזמים. אבל רפורמה דורשת רעש, והיזמים הצרפתים לא תמיד אוהבים לעשות אותו. לכסף יש עדיין "קונוטציה שלילית", לדברי מרטין מ־Zenly, שאומר שהוא והשותף המייסד שלו שומרים מרחק מ"אור היום" אחרי המכירה שלהם ל־Snap.

בשלוש השנים האחרונות, ניקולא סטגמאן מכר את הסטארט־אפ שלו, Stupeflix, לגו־פרו; פייר ואלאדה מכר את Sunrise למיקרוסופט; וז'אן־דניאל גויו מכר את קפטן טריין ל־Trainline. הם כולם "לא ידועים בציבור הכללי", אומר מרטין, וכולם "סגרו עסקאות בנות תשע ספרות".

עכשיו, או לעולם לא

ובכל זאת, המבט קדימה אופטימי. סיליקון ואלי הפכה למעצמה, כי הבוגרים תמיד עזרו לדור שאחריהם לצמוח, אומר פדל. "תחנה F ופריז יחוו אותו האפקט המכפיל".
בין הבוגרים הטריים, המייסדים הכוכבים מ־Critero (ענקית פרסומות ששווה עכשיו 1.9 מיליארד דולר) ואפליקציית שיתוף הנסיעות BlaBlaCar (עם שווי מוערך של 1.4 מיליארד דולר) כבר הפכו לאנג'לים לדור הבא של סטארט־אפים פריזאיים.

ויש עוד בדרך: המועמדים הבינלאומיים לתחנה F מתייחסים בבקשות שלהם לעלויות הגבוהות בסיליקון ואלי, לדונלד טראמפ ולברקזיט כסיבות להגיע לצרפת, ונדמה ששלושת הגורמים האלה יישארו איתנו זמן מה. אם לשפוט על פי ההיסטוריה, צרפת תבזבז את המתנות האלה: זאת הסיבה שמקרון פועל בדחיפות שכזאת. "רוב הזמן המנהיגים מחליטים על רפורמה בסוף המנדט שלהם", הוא אומר. במקום זה הוא העמיס את כל היוזמות הגדולות שלו כבר בקרון הראשון. "משהו שאנחנו צריכים להעביר היום לא יחכה למחר", הוא אומר. "אם נאחר, זה כבר יהיה מאוחר מדי".

הכתבה מופיעה בגיליון יולי 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media