י"ח בכסלו ה'תש"פ   |   16 בדצמבר 2019   |   יום שני
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
כיצד ישפיעו תוצאות הבחירות בבריטניה על העולם?
13/12/2019 | אלון לוין ויובל בוסתן, סיקור ממוקד
צעצוע של סיפור: המנהל המבריק מאחורי הצלחת ענקית הצעצועים הסברו
09/12/2019 | מאט פרז
רוחות של שינוי: הכירו את איל הנפט שמתחיל להשקיע גם בסביבה
10/12/2019 | כריסטופר הלמן
  רכב  < ראשי

לחלום בקטן: רכבי היוקרה שתוכלו להרשות לעצמכם

תמיד רציתם מקלארן, אבל אין לכם מיליון דולר מיותרים? אולי תסתפקו בדגם מוקטן של המכונית האהובה עליכם תמורת כמה עשרות אלפי דולרים • הכירו את החברה שבונה דגמים מיניאטוריים של רכבי יוקרה
11/06/2019 | צ'אק טנרט

סנדי קופמן וצוות המאסטרים שלו בבריסטול, אנגליה, בונים מכוניות שמלהיבות את המעריצים: האלפא רומיאו 8c 2900 Mille Miglia מודל 1938, בוגאטי דגם 57sc אטלנטיק משנת 1938, פרארי 250 GTO משנת 1962, יגואר קופה סוג E מסדרת 1־3.8 שנת 1961 ופורשה ספידסטר 365A שנת 1957 הן רק כמה מהמכוניות ברשימה. הפרטים בכל מכונית מוקפדים לעילא, יצירת מופת בעבודת יד, ועולים רק שבריר ממה שהיצירות האקזוטיות המקוריות האלו היו עולות במכירה פומבית או דרך סוחר. 

הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2019 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון היהודים העשירים 2019

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

מצד שני הן גם קטנות פי שמונה. זה משום שהחברה של קופמן, Amalgam Collection, מתמחה בבניית מודלים מדויקים למכוניות מודרניות וקלאסיות. למעשה, בלי רמזים ויזואליים שיחשפו את גודלן היחסי, קשה לפעמים להבדיל בין המיניאטורות של אמלגם ובין הדבר האמיתי. "זאת המטרה", אומר המייסד בן ה־65. "אם אתה מראה לאנשים צילום ברזולוציה גבוהה, ואין להם מושג אם הם מסתכלים על מודל או על מכונית אמיתית, סימן שעשינו את העבודה שלנו כמו שצריך".

חלק מהמודלים של אמלגם אפילו מגיעים לביצועים זהים לאלו של בני דודיהם בגודל מלא. למשל, מקלארן סיינה, שגודלה שמינית מהמקור ועולה יותר מ־13 אלף דולר, כוללת פנסים ואורות ערפל שפועלים באמצעות שלט רחוק. הדלתות ממונעות ויכולות לעלות ולרדת לפי פקודה.

מגיעה לביצועים של הדגם המלא | צילום: Amalgam Collection

היפי עם ידי זהב

העניין של קופמן במיניאטורות התחיל כשהיה נער. כשהיה בן 14, הוא בנה טלסקופ וגם צמד גיטרות חשמליות. אחד התחביבים הגדולים שלו היה מודיפיקציה של קטנועים. "הייתי מפרק את כל המתכת מהם והופך אותם למכונות קלות וזריזות, ואז מריץ אותן בגינה של ההורים שלי בלונדון", הוא נזכר בחיוך.

אחרי שעזב את בית הספר בגיל 17, קופמן הפך לסוגשל נווד: "הייתי היפי צעיר וטיילתי באירופה ובצפון אפריקה. כל אדם עם חוש הרפתקני עשה את זה באותה תקופה", הוא אומר. בסופו של דבר התמקם במושבת האמנים, "נטלקומב סטודיו", בסומרסט, אנגליה, שנוסדה על ידי הצייר ואמן ההדפסים הבריטי ג'ון וולסלי. בנטלקומב מצא קופמן את ייעודו כיצרן מודלים, אחרי שהתבקש ליצור גרסאות מוקטנות של בניינים וכפרים עבור חברת אדריכלות.

הוא עבר לבריסטול בשנות ה־70 המאוחרות, ובתוך עשור הקים עם שלושה מחבריו לעבודה את יצרנית המודלים אמלגם. "אחרי שש שנים, שבהן עבדנו בחברה קטנה לייצור מודלים, היכולות שלנו והביטחון שלנו התפתחו עד לנקודה שבה החלטנו להישען על השותפות שלנו ולייצר מודלים אדריכליים ללקוחות, כמו נורמן פוסטר ואדריכלים חדשים שבדיוק התחילו לנסוק לשמיים, וגם למעצבים תעשייתיים כמו ג'יימס דייסון", מספר קופמן.

קופמן. מהיפי ליצרן מודלים מפורסם | צילום: Amalgam Collection

באמלגם התחילו לעצב מודלים של מכוניות עבור צוותי מרוץ בפורמולה 1 ב־1995, אחרי שקבוצת ג'ורדן גרנד פרי, אז משתתפת טרייה במרוץ, פנתה אליהם. "זו היתה התגבשות של התשוקה שלי ושל חלק מהצוות שלנו לספורט מוטורי, בעיקר בכל הנוגע לפורמולה 1", אומר קופמן, שבילדותו העריץ את ג'ים קלרק, אחד מנהגי הפורמולה 1 הטובים ביותר בכל הזמנים. "התשוקה שלי לפורמולה 1 של שנות ה־60 ולעיצוב מכוניות בכלל בעצם חיפשה כל הזמן דרך להתבטא", הוא אומר. "קיבלנו הזדמנות ליצור את המודל הראשון ברישיון, ג'ורדן 196, ואז חתמנו על עסקה עם וויליאמס פורמולה 1 ב־1996 ולבסוף עם פרארי ב־1998".

ב־2004 אמלגם התפצלה לשתי ישויות: "אמלגם יצרנית מודלים" ו"אמלגם יצרנית מודלים של מכוניות". צוות אחד יצר מודלים אדריכליים ייחודיים, והשני הפיק עשרות מכוניות קטנטנות. "היו לי שאיפות לבנות מותג שייצור את מכוניות המודל הטובות בעולם", אומר קופמן. "זה כלל סיכונים ורעיונות שהשותפים שלי לא חלקו איתי".

שתי החברות נותרו קשורות. "פעלנו מאותו בניין במשך כמה שנים, ואנחנו חברים טובים עד היום", הוא מתעקש. אבל לקופמן אין מעורבות פיננסית בחברה המקורית. "אנחנו מחזיקים בבעלות משותפת על הסדנה המקורית שלנו", הוא מוסיף.

מ־2006 עד 2007 הנשיא דאז של פרארי, לוקה קורדרה די מונטצמולו, הזמין מאמלגם דגמים מיניאטורים של מודלים עכשוויים וקלאסיים של פרארי. "התחלנו עם ה־250TR, בניגוד ל־GTO", אומר קופמן. "מכונית של סקגלטי". זה לקח זמן, אבל למבורגיני, מקלארן ויצרניות נוספות ביקשו גם הן מודלים לכלי הרכב שלהן. ואז העסק התחיל להמריא.

פרארי, למבורגיני ומקלארן. כולן ביקשו מודלים | צילום: Amalgam Collection

היום מכניסה החברה כ־10 מיליון דולר בשנה, בונה יותר מ־500 מודלים בחודש, במחירים שנעים בין 685 דולר ל־150 אלף דולר וצפונה, תלוי בגודל ובמידת הפרטים. החברה מעסיקה מעל 200 עובדים בשני מתקני ייצור מחוץ לבריסטול, בסין ובהונגריה. "אנחנו מנהלים את העיצוב והמכשירים למודלים בבריסטול", אומר קופמן. "אבל רוב המודלים מיוצרים בסין ובהונגריה. אנחנו גם יוצרים יותר ויותר דגמים ייחודיים ופרויקטים מיוחדים בבריסטול".

מנהגים ועד אספנים

איך הופך מודל מרעיון לצורתו הסופית? במקרה של מכוניות חדשות יחסית, הצוות של אמלגם עובד עם השרטוטים המקוריים של המכונית, שאותם הם מקבלים מהיצרנית, כדי לייצר שרטוטים מדויקים של כל אחד מחלקי המכוניות. "בצורה הזאת כל החלקים מתאימים זה לזה ומתחברים יחד בצורה הנדסית, טובה ויציבה", מסביר קופמן.
תוכניות של מודלים קלאסיים מיוצרות באמצעות סריקות דיגיטליות של המכונית, בצירוף מדידות ידניות. "אנחנו עובדים גם עם 600־800 תמונות", אומר קופמן. "אנחנו נעזרים בהן כדי לוודא שהכל נכון מבחינת המידות".
ברגע שהעיצוב מוכן, הגודל מותאם בצורה

קפדנית כדי להקטין את המידות האמיתיות למיניאטורות. יוצרים תבנית לכל חלק בנפרד ומשתמשים במתכת, סיבי פחם וגומי כדי ליצור את כל אחד מחלקי הפאזל, כשחלק מהם מודפסים במדפסות תלת ממד. 

אחרי שיוצקים את כל החלקים, הם נשטפים, מנוקים ועוברים התזה בחול. בשלב זה מכניסים את כל החלקים לתהליכי התאמה והרכבה כדי לוודא שהם מתחברים זה לזה באופן מושלם. אחר כך המודלים נצבעים ועוברים פוליש. עכשיו מוסיפים פינישים ופרטים מודפסים, ומרכיבים את המנועים, ההגאים והמתלים ולבסוף - ההרכבה הסופית. "בערך 90% מהמיומנויות הנדרשות הן מסורתיות", אומר קופמן על התהליך, שרובו מבוצע ביד ודומה ליצירת שעונים. "רק 10% מהתהליך הוא מודרני".

ייצור של התבניות לוקח בין 2,500 שעות (למשל, למכונית מירוץ) ל־4,500 שעות לדגמים הקלאסיים המורכבים. עוד 250־450 שעות נדרשות לייצור כל מודל. "למשל, בשביל פרארי לה־פרארי אנחנו נדרשים ל־3,500 שעות פיתוח ועוד 350 שעות לבנייה", אומר קופמן.

לקוחות היוקרה של אמלגם כוללים צוותים של פורמולה 1, נהגים ומנהלים, אבל גם אספנים מפורסמים. סילבסטר סטלון קנה פרארי F1 במהדורה מוגבלת מעידן מייקל שומאכר. ראלף לורן הזמין 17 מודלים של מכוניות מהאוסף שלו כדי שיוצגו בפריז, כולל יגואר D Type. יצרן השעונים השוויצרי ריכרד מילה הזמין מספר דגמים בגודל 1:5 של מכוניות מהאוסף שלו, ביניהן כמה ממכוניות המרוץ החשובות בעולם, כמו מכונית הפורמולה 1 הראשונה של ברוס מקלארן ופרארי 312B שניצחה בגרנד פרי האיטלקי בשנות ה־70, בעודה נהוגה של ידי מריו אנדרטי.

באופן מפתיע, קולמן עצמו לא אוסף מכוניות. מבחינתו, מה שחשוב זה החוויה של רכיבה או נהיגה. "היו לי כמה כלי רכב פחות נחשבים אך מעניינים לאורך הדרך, כמו MG מאגנט, והיו לי כמה נסיעות בלתי נשכחות, כמו מרוץ ב־200 קמ"ש נגד יגואר", הוא אומר. "אבל היו לי הרבה יותר אופנועים מאשר מכוניות".

ביומיום הוא נוהג במרצדס CLS: "כיף לנהוג אם אתה רוצה להגזים קצת", הוא אומר. וחוץ מזה, הוא יכול לבנות כל מכונית שהוא רוצה - אם רק יחלום מספיק בקטן.

הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2019 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון היהודים העשירים 2019

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

 

רופאים הכי טובים 2019
מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media