הרופאים 2019
   
י"א בכסלו ה'תש"פ   |   09 בדצמבר 2019   |   יום שני
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
תנו לקנות בשקט: כך הפכה ריסקיפייד הישראלית לחד-קרן
02/12/2019 | רוני קרצנר
היום השני: כך שוויה של מאנדיי הישראלית צמח לשני מיליארד דולר
06/12/2019 | רוני קרצנר
הון של יותר מ-430 מיליארד שקל: העשירים שיעידו במשפט נתניהו
02/12/2019 | רוני קרצנר
  בארץ  < ראשי

מחיר הדמוקרטיה: אלו הן העלויות הגבוהות של יום הבחירות

מערכות בחירות הן עסק יקר מאוד - במיוחד כשהן נערכות בפעם השלישית בתוך פחות משנה • מרבית העלות נובעת מיום השבתון הקבוע בחוק • כמה הוא עולה לנו? מי משלם את המחיר? ולמה בכל זאת שווה לשלם אותו?
18/09/2019 | איתי זהוראי

ב-30 במאי 2019, בשעת לילה מאוחרת, הצביעה הכנסת באופן חסר תקדים על פיזורה וקבעה בחירות חוזרות. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל התבקשנו "לשבות מכל מלאכתנו", בפעם השלישית באותה השנה, ולממש (שוב) את זכותנו הדמוקרטית.

הכתבה מופיעה בגיליון ספטמבר 2019 של פורבס ישראל

לרכישת הגיליון לחצו כאן

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

דקות בודדות לאחר פיזור הכנסת כבר צבאו גדודי העיתונאים על הח"כים וספגו את מטר המסרים שהונחת עליהם בצרורות - במשחק הפוליטי אין הפסקת מחצית או זמן להתרעננות - ובאופן רשמי מערכת הבחירות לכנסת ה־22 יצאה לדרך.

העלות הישירה היא החלק הקל לחישוב | צילום: shutterstock

עוד בטרם הוכרזה רשמית הסתלקותה בטרם עת של הכנסת ה־21, כבר שקדו פלוגות היח"צנים, היועצים והדוברים על שינון ושידור דפי המסרים, שנכתבו מבעוד מועד - על מי מוטלת האשמה ומי הוא האשם העיקרי הנושא באחריות לסבב הבחירות הנוסף.

ממש במקביל החל קרב הסברה נוסף, חשוב לא פחות. על האשם בגרירת העם לבחירות הוצמדה כעת גם תווית המחיר של עלות הבחירות למשק והשפעתה על הוצאות הממשלה בשנה בעייתית גם כך של חריגה בגירעון. בדרך כלל מתייחסת התקשורת לנושא כאל אייטם רוטיני, בנאלי והכרחי כמו תחזית מזג האוויר בסוף מהדורת החדשות. אך הפעם, בגלל צירוף הנסיבות המיוחדות, הוא הפך לחומר בעירה דליק.

חלק הארי

הרבה אומדנים וספקולציות נזרקים לחלל בקרב ההסברה הזה. בכולם, בשורה התחתונה, מדובר בלא מעט כסף - עלויות המימון הישירות של מערכת הבחירות, אליהן נלוות העלויות העקיפות הכוללות את הפסדי המס והתוצר, תשלומי שכר והפסד יום העבודה שהמשק סופג בגלל ההשבתה הכפויה. זה הרבה כסף, אך בגדול פחות מהסכומים האסטרונומים שנזרקים לפעמים בקרב ההסברה.

העלות המחושבת של מערכת בחירות בישראל כוללת קודם כל את העלות הישירה - תקציב מימון המפלגות, עלות הבחירות המקדימות (חוק מימון הפריימריז) וכמובן את מימון פעילות ועדת הבחירות המרכזית עצמה (הכולל בין השאר את הדפסת פתקי ההצבעה, תפעול הקלפיות וגיוס כוח אדם) - סכום כולל הנע בין 700־600 מיליוני שקלים.

אך העלות הישירה מהווה את החלק הקל לחישוב וגם הקטן יותר מבין העלויות. העלות העקיפה, חלק הארי בסך העלויות, היא הפסד התוצר הנגרם למשק בגין השבתתו. התוצר היומי של ישראל, או כמה המשק מייצר ביום עבודה אחד, נאמד בלמעלה מ־5 מיליארד שקל.

אולם, ברור שלא כל הסכום מחושב כהפסד למשק כיוון שעדיין מתקיימת פעילות כלכלית. שירותי תחבורה למשל, שירותי הסעדה תיירות ופנאי, בתי חרושת וחקלאות שתהליכי הייצור בהם מתנהלים ברציפות, שירותי תקשורת וכל השירותים הפועלים בימי שבת וחג - הם רק חלק מהדוגמאות לפעילות המתקיימת למרות ההשבתה.

יתרה מכך, בגלל יום החופש שחל באמצע השבוע, הפעילות הכלכלית בסקטורים מסוימים גבוהה משמעותית מיום ממוצע רגיל. על פי ההערכות פדיון הקניונים והחנויות ביום זה גבוה בכ־5% מהממוצע ומסתכם בכמיליארד שקלים, פעילות עסקאות האשראי מזנקת ביום זה בעשרות אחוזים בהשוואה ליום רגיל והיקף העובדים המועסקים (והשכר כמובן) גדל גם הוא - לכן, בשקלול כל הגורמים ההערכות הריאליות של הפסד התוצר נמוכות יותר ונאמדות בכ־2.5 מיליארד שקל.

חשוב להדגיש נקודה שלא נלקחת בדרך כלל בחשבון. בכל שנה של צמיחה (קרי, ברוב השנים), התוצר גדל ובהתאמה גדל כמובן הפסד התוצר הנגרם למשק בגין השבתתו. רוב תחשיבי הפסדי התוצר נערכו לפני מספר שנים, אז היקף התוצר הריאלי היה נמוך יותר. לשם השוואה, התוצר המקומי הגולמי של ישראל בשנת הבחירות 2013 עמד על כ־1.1 טריליון שקל וב־2009 על כ־930 מיליארד ״בלבד״. ב־2019 הנתון עומד על כ־1.3 טריליון.

כולם מפסידים

אז מי באמת מממן את יום השבתון ומי סופג את עיקר עלות השכר של יום החופש הנוסף? למרבה ההפתעה הממשלה מממנת את החלק הקטן של עוגת ההוצאות. על פי נתוני הלמ"ס ובנק ישראל ישנם כ־1.9 מיליון מועסקים במגזר הציבורי וכ־2.5 מיליון מועסקים במגזר העסקי. בגין יום השבתון זכאים העובדים לשכר מלא והעלות במקרה זה נופלת הן על המדינה והן על העסקים עצמם.

המדינה עצמה היא זו שממנת את העלות הישירה של עובדיה ואת תוספת השעות המשולמות לעובדים שיתבקשו לעבוד ביום זה ואילו העסקים הם אלו שמממנים את יום החופש בשכר מלא של עובדיהם. עיקר העלות במקרה זה נופלת עליהם ומגיעה, על פי ההערכות, להיקף כולל ובלתי מבוטל של כ־1.4 מיליארד שקל.

העובדה כי מדובר בבחירות חוזרות הנתפסות על ידי הציבור כ"מיותרות", רק מוסיפה שמן למדורה הלוהטת גם כך. בעלי העסקים, בעיקר הבינוניים והקטנים, טוענים (ובצדק) כי גם כך הם נאבקים לשרוד במציאות הישראלית היומיומית של ניהול עסק בישראל. הוצאות התקורה גבוהות, תהליכי הבירוקרטיה ודרישות הרגולציה קשות גם כך, ועל כן הם דורשים פיצוי על ההפסדים שייגרמו להם בגין הפסד כפול: עובד שלא מגיע לעבודה ביום השבתון מקבל שכר מלא והמעסיק (והמשק) מפסיד יום עבודה.

מצד שני, עבור עבודה ביום שבתון נאלצים לשלם שכר כפול. אם עלות יום השבתון למגזר העסקי נאמדת בכ־1.4 מיליארד שקל, הרי שבשנה הנוכחית הפסיד המגזר כ־4.2 מיליארד שקל - עלות המימון של שלושה ימי שבתון עקב הבחירות הקודמות והבחירות המקומיות (שלראשונה מזה שלושה עשורים גם להן נקבע יום חופש בשכר).

ארגוני העובדים טוענים מנגד כי גם כך העובד הישראלי הממוצע נדרש לעבוד ימי עבודה רבים בשנה. כמות ימי החופש בישראל היא מהנמוכות ביותר בקרב מדינות ה־OECD. במלטה ואוסטריה למשל מקבל עובד 38 ימי חופש בשנה. בצרפת, פינלנד, ספרד ואיסלנד - 36, ואילו בישראל - 21 ימי חופש בלבד.

בנוסף לכך, היקף שעות העבודה בישראל נחשב כאחד הגבוהים ביותר בעולם המערבי. הישראלי הממוצע עובד במצטבר כשלושה שבועות יותר בשנה מאשר עובד ממוצע במדינות ה־OECD. אז מה זה שלושה ימים בשנה לעומת שלושה שבועות? לקחת לעובדים את יום השבתון, הנדיר יחסית, היא בבחינת לעג לרש.

הטיעון הנגדי מצד העסקים יזרוק לקלחת את מחירי התקורה הגבוהים (חשמל, מים ארנונה), אשר לעיתים קרובות גבוהים משמעותית מרוב המדינות הללו, את קלות עשיית העסקים שם ואת הקושי לעשות עסקים פה (ישראל מדורגת נמוך יחסית למדינות המפותחות בדירוג קלות עשיית העסקים של הבנק העולמי) ואת המענקים וההטבות להם זוכים עסקים במדינות המפותחות - וכך שוב חזרנו לאותה נקודה בה כולם יוצאים מופסדים.

אחרי 30 שנה

לצד ההצעות הפרגמטיות של המעסיקים לפתרון המצב, ועם התחממות הדיון בנושא, עולות קריאות מצד גורמים אחרים לבטל כליל את סעיף 10 בחוק יסוד הכנסת (יום השבתון) המונהג בישראל מאז 1969. מבחינת המצדדים בביטול מוחלט של יום השבתון חוזרת הטענה כאילו אין הוכחה מוחלטת וקשר מובהק בין יום שבתון לבין שיעור הצבעה גבוה. בנוסף הם טוענים כי ברוב המוחלט של המדינות אין יום חופש.

ובכן, תחילה יש לציין, כי אומנם ברוב המדינות הדמוקרטיות אין יום שבתון מיוחד וברובן אכן נקבע יום הבחירות ביום ראשון, שהוא יום המנוחה. אך מצדדים אלו שוכחים לציין, כי סוף השבוע במדינות אלו לרוב ארוך יותר וכך גם ימי החג והחופשה. כבר ציינו כי העובד הממוצע בקרב המדינות המפותחות זוכה להרבה יותר ימי מנוחה מהעובד הישראלי. לכן, לקבוע את יום הבחירות באחד מימי המנוחה הרבים להם זוכים העובדים במדינות הללו, תוך הימנעות מהשבתת המשק המקומי, נראה מתבקש.

על פי השוואה בינלאומית שערך פורום הכלכלה העולמי עולה, כי שיעור ההצבעה בישראל הוא מהגבוהים בעולם. את ישראל, הממוקמת בצמרת הדירוג, מקדימות מדינות בודדות בלבד. בלגיה ואוסטרליה, למשל - שם ההצבעה היא חובה המעוגנת בחוק. דרום קוריאה היא דוגמה השוואתית מצוינת למדינה מפותחת, שבה העובדים עובדים שעות רבות בשבוע (עדיין פחות מישראל), הפריון יחסית לתוצר לנפש נמוך ומונהג בה יום שבתון בכל יום בחירות. ואכן - נחשו מה, שיעור ההצבעה בדרום קוריאה גבוה משמעותית בהשוואה בינלאומית.

גם הטיעון כי שיעור ההצבעה הגבוה ביותר ביום השבתון נרשם בלאו הכי בשעותיו האחרונות (קרי 20:00 ואילך) ולכן עדיף לבטלו - חוטא למציאות. רוב הישראלים מעדיפים, כידוע, לנצל עד תום את יום החופש הנדיר והם מפנים את סופו למימוש זכותם האזרחית. ההיגיון כי יעשו כן גם אחרי יום עבודה ארוך, על חשבון שעות המנוחה הנדירות המחכות להם בסוף עוד יום מתיש הוא חסר בסיס.

אך ההתעלמות המוחלטת ביותר במכלול הטיעונים מופנית בעיקר כלפי הניסוי המאוד מוצלח שנערך כאן לאחרונה, אשר תוצאותיו היו מובהקות ללא צל של ספק.

לראשונה מאז 1989 הוחל יום שבתון גם בבחירות המקומיות, במטרה לעודד את שיעור ההשתתפות שנפל לשפל חסר תקדים במהלך העשורים האחרונים. הירידה החדה בשיעור ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות בלטה במיוחד על רקע הפער בינה ובין ההשתתפות בבחירות הכלליות לכנסת. התוצאות, כאמור, היו חותכות. שיעור ההצבעה הארצי קפץ ל־60%, זינוק של 9% לעומת הבחירות הקודמות. בשורה התחתונה, שיעור ההשתתפות רשם שיא של 30 שנה ובאופן סימבולי (או שלא) טיפס חזרה לרמות הגבוהות של שנות ה־80 - לאותה תקופה בה הונהג לאחרונה יום השבתון.

מחיר גבוה וראוי

אין ספק שיום השבתון הוא פקטור מעודד הצבעה, וחשוב לזכור, כי ההצבעה בבחירות היא זכות אזרחית ראשונה במעלה בדמוקרטיה הליברלית והאמצעי המשמעותי ביותר באמצעותו האזרח קובע את גורלו. לולא סעיף 10 בחוק יסוד הכנסת אחוזי ההשתתפות ירדו וייפגע אחד הנדבכים המהותיים בדמוקרטיה הישראלית.

מן הצד השני ברור, כי העלויות אדירות ואת עיקר הנטל סופגים עסקים שנאבקים גם כך כדי לשרוד. על כן, אפשר ורצוי להקים מנגנון מיוחד לפיצוי העסקים הקטנים והבינוניים, אשר נושאים בעיקר הנטל הכבד. ניתן גם, באופן חד פעמי, בשנה בה מתקיימות בחירות, להעניק הטבות, הקלות ופטורים מיוחדים לעסקים בתשלומי אגרות, רישיונות והוצאות תקורה כמו ארנונה או חשמל למשל. במקביל, חייבים להתנות את יום החופש במימוש זכות ההצבעה. זהו היגיון ישר ומוסרי עליו יש קונצנזוס רחב. לא מימשת, לא נפשת.

תג המחיר של יום השבתון גבוה אך הכרחי לקיום דמוקרטיה בריאה ויעילה. השאלה היא מי נתקע עם החשבון, ובזה - אין ספק - חייבים לטפל.

הכתבה מופיעה בגיליון ספטמבר 2019 של פורבס ישראל

לרכישת הגיליון לחצו כאן

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

רופאים הכי טובים 2019
מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media