הרופאים 2019
   
י"ד בסיון ה'תשע"ט   |   17 ביוני 2019   |   יום שני
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
הכירו את האישה הצעירה ביותר שטיילה בכל המדינות בעולם
10/06/2019 | לורה בגלי בלום
טעמים חדשים ומזון צמחוני: הרגלי התזונה של דור ה-Z נחשפים
14/06/2019 | מישלן מיינארד
לחלום בקטן: רכבי היוקרה שתוכלו להרשות לעצמכם
11/06/2019 | צ'אק טנרט
  בארץ  < ראשי

דווקא כשהציבור הישראלי רגוע - אז ניתן להגיד שלום לדמוקרטיה

כל הסימנים מעידים על כך שבקרוב תהפוך מדינת ישראל סוג של הפיכה משטרית • התוכניות כבר מונחות על השולחן, בגלוי - עברנו את שלב הרמיזות • ובכל זאת, הציבור בוחר לשתוק • אז למה זה קורה?
26/05/2019 | אביב לביא

מה שהכי מטריד זה השקט. מערכות המשפט ואכיפת החוק אמנם סוערות וגועשות, אבל בדרכן המאופקת והמלומדת; התקשורת מסקרת ומשדרת - אבל למעט עיתון הארץ, לא משדרת פאניקה. והציבור - קולו כאילו נדם. כל הסימנים מעידים על כך שבקרוב תהפוך מדינת ישראל סוג של הפיכה משטרית, וזה עובר בדממה. באופן אירוני, יהיה אפשר לקרוא לזה "מהפכת הקטיפה מס' 2". הראשונה, כזכור, התרחשה ב־1989, כאשר המשטר הקומוניסטי בצ'כיה הודח כמעט בלי שפיכות דמים. שם המהפכה העלתה את המדינה על פסים של דמוקרטיה; אצלנו הכיוון הפוך.

אחד הסימנים שמעידים על סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה הוא כאשר השלטון מנסה לשכנע את הציבור, שבעצם היא כבר ממילא לא קיימת. אחד משופריו הנאמנים של בנימין נתניהו הוא ח"כ מיקי זוהר. אני מקשיב לראיונות איתו כבר תקופה ארוכה, והם הולכים ומקצינים. באחת השיחות האחרונות שקיים עם רזי ברקאי בגל"צ, זוהר עלה מדרגה ואמר שגם על בית המשפט אי אפשר לסמוך, וגם השופטים הם חלק מהמזימה להחלפת שלטון הימין. אחרי שסיימו לסמן את המשטרה, מבקר המדינה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה כחבורה של סמולנים שקשרו קשר נגד נתניהו (אז מה אם רוב העומדים בראש הגופים האלה מונו אישית על ידי נתניהו, ואז מה אם רובם מזוהים עם המחנה הלאומי/מתנחלי) - עכשיו, לגרסת זוהר, השופטים לא יהססו להרשיע ראש ממשלה חף מפשע רק כדי לשלוח אותו הביתה ולהחליף אותו באיזה סמול חלש.

מדורת ל"ג בעומר. ממנהג משעשע לדבר מסוכן | צילום: Shutterstock

מה שמיקי זוהר אומר, בפשטות, זה שבישראל אין דמוקרטיה: מדינה שבה כל רשויות החוק מתנהלות מתוך אג'נדה פוליטית במטרה להפיל את השלטון הנבחר אינה דמוקרטיה. ומה שהוא מציע, זה להחליף את שיטת המשטר בדמוקרטיה "אמיתית" - כזו שנשלטת על ידי ראש ממשלה שקיבל את אמון הציבור ולכן זכאי לחסינות מוחלטת מפני הקושרים להפילו.

התוכניות, אם כך, כבר מונחות על השולחן. בגלוי. עברנו את שלב הרמיזות. ובכל זאת, הציבור - אותם מיליונים שהצביעו למפלגות המרכז-שמאל ואותם רבים שהצביעו למפלגות ימין אבל לא התכוונו להעניק תעודת מילוט לחשוד בעבירות שחיתות חמורות - שותק. כלומר, חלקו כותב פוסטים נסערים ופה ושם נשלף נשק יום הדין - איומי עזיבה לברלין, אבל בסך הכל המדינה ממשיכה להתנהל בין חגיגה לחג, בין אירוויזיון לל"ג בעומר. מישהו אמר טיטאניק?

בחינה מפוקחת של המצב היתה צריכה לגרום לכך שמול ביתם של פוליטיקאים, כמו משה כחלון ושאר אנשי מפלגת כולנו וכן שורה של ח"כים מהליכוד שבסתר ליבם אינם שלמים עם המהלכים המסוכנים של נתניהו, היו יושבים רבבות ישראלים עם נרות דולקים ודורשים מהם לא לשתף פעולה. הציבור צריך לסמן את מעט הח"כים שעדיין יש להם מצפון פעיל ולדבר ישר אליו: האם אתם באמת רוצים להיות שותפים לזה רק בגלל כיסא? האם בראייה היסטורית זה שווה? אבל הציבור לא שם. הכחלונים שותקים, והוא שותק. כולם ביחד שותפים לשתיקת הכבשים.

אז למה זה קורה? אולי כי החינוך לדמוקרטיה הצליח כאן יותר מדי. משחר ילדותנו שיננו לנו את הנוסחה: יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית. לימדו אותנו מתוך שכנוע פנימי עמוק שהדמוקרטיה הישראלית חסונה, עמידה, למודת ניסיון מההיסטוריה של מדינות שבהן הדמוקרטיה קרסה. משטרים דיקטטוריים או טוטליטריים, כך החדירו בנו את האמונה, זו צרה של אחרים. כאן זו לא אופציה. לנו זה לא יקרה: לא תהיה שואה שנייה, ולא יהיה כאן שום דבר חוץ מדמוקרטיה. אנחנו הרי דעתניים מדי, חכמים מדי, יודעים להפיק לקחים מהעבר. התחושה הזו, שהדמוקרטיה שלנו חסינה לעד, מרגיעה מאוד. וזה בדיוק הלך הרוח שאיתו הציבור הישראלי מגיע לצומת גורלי, שעלול לקבוע לאן מועדות פני המשטר בישראל: רגוע מאוד. רגוע מדי.

די לחגיגות האביב

המסקנה העיקרית מהרצף השנתי של מועדי האביב היא שבשלה העת לדיון ציבורי מעמיק בשאלה איך אנחנו חוגגים את חגינו. ולא, אין לזה שום קשר לדת או לכללים הלכתיים. להפך: מדובר בצדדים החילוניים לגמרי, בביטויים המודרניים של החגיגות הלאומיות.
על זיהום האוויר הכבד, הנזק הבריאותי והסבל שגורמות מדורות ל"ג בעומר מדברים כבר כמה שנים. זה לא נגמר בדיבורים: רשויות מקומיות רבות מגבילות את מספר המדורות, המיקום והגודל שלהן, וזיהום האוויר בליל המדורות אכן פוחת בהדרגה בשנים האחרונות.

ביום העצמאות האחרון התחדדה סוגיה נוספת: האם ההחרגה של יום העצמאות מהחוק למניעת מפגעי רעש - החרגה שמאפשרת לקיים מסיבות ולייצר רעש בלי הגבלת שעות ובלי הגבלת עוצמה - עומדת במבחן המידתיות? במקומות רבים בארץ קם קול זעקה: כמה עשרות או מאות אנשים מבקשים לחגוג, ואלפים ואפילו רבבות שגרים ברדיוס של קילומטרים - כולל קשישים, חולים וילדים קטנים - נאלצים לסבול את רעידות הבסים עד אור הבוקר ולעבור לילה מסויט בלי שינה. האם זה פרופורציונלי?

או המפגע, שאלוהים יודע איך ומתי הפך לחלק בלתי נפרד מיום ההולדת למדינה, המוכר בשם "מכלי קצף". בשעות הקטנות של ליל העצמאות כוסו רחובות שלמים בישראל בהררי מכלים ריקים שהושלכו בתום השימוש. שלא לדבר על החומר עצמו, שלא פעם מותז לעבר העיניים ועלול לגרום נזק של ממש. יש לי הרגשה - גם לפי כמה פוסטים שעלו בנושא וזכו לתמיכה גורפת - שאם ייערך משאל עם, רוב מוחלט בציבור (המבוגרים) יתמוך בהוצאת המכלים הללו מהחוק.

מתישהו באבולוציה של החברה הישראלית הפך הצורך לחגוג לחינגה דוחה וחסרת התחשבות. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. כי במסלול הנוכחי עבור יותר ויותר ישראלים ימי החג והמועד הופכים לימים של הסתגרות וסבל

הכותב הוא מגיש התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל
aviv67@gmail.com

רופאים הכי טובים 2019
מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media