ח' בטבת ה'תשע"ט   |   16 בדצמבר 2018   |   יום ראשון
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
הסוף למחלות? האתגרים המדעיים והעסקיים בתחום הטיפול הגני
12/12/2018 | יובל הירשהורן
עוד ארוכה הדרך? על מסלול המרוץ לרכב האוטונומי
11/12/2018 | דניאל שמיל
מאדום לכחול: אלו הסיבות לגל ניצחונות הימין בדרום אמריקה
09/12/2018 | סיקור ממוקד, אלון לוין ויובל בוסתן
  בארץ  < ראשי

אז יש חדש תחת שמש?

את עידן הפחם נראה שהצלחנו להשאיר סוף סוף מאחור, אך לפני שיוצרים תלות חדשה בגז (הנקי יותר), אולי כדאי לשקול את האפשרות שנמצאת לנו כל יום מול העיניים • וגם: כמה שאלות לשר התחבורה שיחתום בקרוב עשור בתפקיד
12/11/2018 | אביב לביא

עוד יום של שמש קופחת בלב ישראל. פעם היו קוראים לתקופה הזאת בשנה סתיו, היום הקיץ מתחיל אי שם באפריל ונמשך עד אוקטובר ועד בכלל. שטיח ענק וכחלחל של פאנלים סולאריים מונח בשיפוע אלכסוני על דופן מאגר המים של משמר השרון, סופג את קרני השמש ומתרגם אותן לאנרגיה. רני אידן, ראש המועצה האזורית עמק חפר, מביט במחזה בסיפוק. בשטח המועצה יש פרויקט דומה נוסף, גדול יותר, במאגר המים של בחן, וביחד הם מניבים כ־4.5 מיליון קילוואט שעה בשנה וחיסכון של כ־2 מיליון שקל בעלויות החשמל. גם ירוק, גם כלכלי, גם לא מזיק לקראת הבחירות.

הכתבה מופיעה בגיליון אוקטובר 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

הפרויקטים המבורכים בעמק חפר רק מדגישים את גודל ההחמצה בכל הנוגע לאנרגיה סולארית במשק הישראלי: רוב העשייה בתחום מתמקדת בשדות גדולים בבעלות תאגידים, שתופסים שטחי קרקע נרחבים, ויש להם השלכות על מגוון החי והצומח. גם אם מדובר באנרגיה נקייה, מתקן עתיר דונמים של פאנלים פוטו וולטאיים הוא תשתית לכל דבר. בזמן שמכסים את הקרקעות, יש כל כך הרבה שטח לא מנוצל שהיה אפשר להשתמש בו כדי להפיק חשמל נקי: גגות ומשטחים של אתרי תשתיות גדולים, גגות רחבי ידיים של מבני ציבור, מחסנים ובסוף הרשימה, כמובן, גם גגות של בניינים ובתים פרטיים.

עד 2020 10% מהאנרגיה בישראל יופקו משמש ומרוח | צילום: olivier fahrni unsplash

במסגרת מחזור האסדרה האחרון, רשות החשמל הקצתה עוד מכסה של מגה־ואטים לייצור על גגות פרטיים, והציבור נענה בהתלהבות. בשנה האחרונה נרשמת, באיחור ניכר, תזוזה לכיוון הנכון במשרד האנרגיה וברשות החשמל, אבל התנועה הזו צריכה להיות הרבה יותר מהירה ונחושה. ברחבי הארץ יש מאות מאגרי מים עם דפנות חשופים לשמש, שמזמינים שייעשה בהם שימוש מועיל. למה זה קורה רק בשני מאגרים בעמק חפר?
סימני השאלה האלה מבטאים את העובדה שמשק האנרגיה הישראלי ניצב בצומת דרכים קריטי. מצד אחד, שר האנרגיה יובל שטייניץ ומשרדו זוכים לשבחים ממי שבאופן מסורתי היו מבקריהם החריפים ביותר: המשרד להגנת הסביבה וארגוני הירוקים.

שטייניץ הוביל מהלך אסרטיבי לצמצום חד של השימוש בפחם להפקת חשמל, לסגירת הארובות המזהמות בחדרה ולאחרונה אף הודיע שגם ימיה של תחנת הכוח הפחמית באשקלון קצובים. ישראל דנציגר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, כינה את שטייניץ בכנס שנערך לאחרונה "גיבור ישראל" בזכות המהלכים הללו. אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה, מוכן להישבע, שעד 2020 10% מהאנרגיה בישראל יופקו משמש ומרוח. במונחים של המדינות המפותחות זה עדיין לא מרשים; בהתחשב בשברירי האחוזים שהתרגלנו אליהם, זה כמעט מדע בדיוני.

תחנת מעבר?

רק שאחרי שהוכרז על סוף עידן הפחם, צריך לקבל החלטה אסטרטגית על טיבו של העידן הבא: האם הוא יהיה שייך לגז או לשמש? כי אמנם גז נקי בהרבה מפחם, אבל בהחלט מזהם. כדי לנצל את גילויי הגז הנדיבים של השנים האחרונות, המדינה מקדמת הקמת עשרות תחנות כוח פרטיות ברחבי הארץ, שבימים אלה נמצאות בשלבים שונים של אישורים במוסדות התכנון ואף של תהליכי הקמה. מעבר להתנגדויות המקומיות שהקמת התחנות מעוררות, השאלה היא אם באמת נזדקק לכולן: תחנה שמתוכננת היום ותיבנה מחר תישאר איתנו עוד עשרות שנים לפחות, ותחנה שנפתחת לא סוגרים כל כך מהר.

במשרד להגנת הסביבה ובארגוני הסביבה חוששים שישראל כובלת את עצמה לייצור ולצריכת חשמל מגז, בעוד הפנים צריכים להיות מופנים אל השמש, למשק מודרני, גמיש ומבוזר, שמבוסס על ניצול מקסימלי של שטחי הגגות במדינה ומבוסס על אנרגיה שהפקתה כרוכה באפס זיהום. על פי התפיסה הזו, הגז צריך להיות רק תחנת מעבר מעידן הפחם לעידן השמש ולא התחנה הסופית.

את ההכרעה האסטרטגית צריך לקבל עכשיו, כי עם כל יום שעובר, המציאות נקבעת בשטח עם עוד תחנת כוח גזית שיוצאת לדרך.

סליחה, רק שאלה

שר התחבורה ישראל כץ נוהג להתהדר בראיונות בפרויקטים הרבים שקידם במהלך כהונתו. ככל שמועד הבחירות מתקרב, ההתהדרות הופכת להתרברבות של ממש, וכץ מציג את עצמו כרפורמטור הגדול וכמושיע של התחבורה הציבורית בישראל.
כץ אכן חתום על לא מעט מהלכים חיוביים שבוצעו בשנים האחרונות. לצד זה, אני מציע לצרף לכל ריאיון איתו ערכת שאלות שמן הראוי שגם איתן הוא יתמודד, בעיקר בהתחשב בעובדה שהוא מכהן כשר התחבורה כבר כמעט עשור ברציפות (מאז 2009). הנה כמה מהשאלות:

1. איך ייתכן שאחרי עשר שנים של כהונתך הרכבת עדיין סובלת ממחסור קריטי בקטרים ובקרונות, שבגללו פתיחת הקו לירושלים עלתה בצמצום כואב של היקף הנסיעות בקווים העמוסים ביותר של הרכבת (חיפה־תל אביב)?

2. איך ייתכן שבמהלך כמעט עשור של כהונתך ישראל לא הפכה למדינת אופניים, וחוץ מתל אביב (שאת ראש העירייה שלה רון חולדאי אתה נוהג להאשים בכל מחדלי התחבורה) אין בשום עיר - וגם מחוץ לערים - תשתיות ראויות לרכיבה?

3. איך ייתכן ששר התחבורה הוא הראשון שמטרפד כל ניסיון לקדם תחבורה ציבורית בשבת, מהלך שזוכה לתמיכה רחבה בציבור, כולל בציבור הדתי־לאומי? האם זה מפני שאתה מתעניין בראשות הממשלה הרבה יותר מאשר בתחבורה ומקפיד לא להרגיז את החרדים?

4. איך ייתכן שאתה טוען בכל הזדמנות שאין מחסור של תקציב לתחבורה, בעוד ישראלים רבים נאלצים להצטופף בשעות העומס באוטובוסים כמו סרדינים ומתחננים לשווא להוספת אוטובוסים ונסיעות לקו?

5. מתי בפעם האחרונה נסעת באוטובוס לעבודה, המתנת בתחנה כשאתה חשוף לשמש רותחת ונאלצת להשתמש בשירותים המטונפים של אחת התחנות המרכזיות? האם לא מן הראוי שמי שאחראי על איכות השירות בתחבורה הציבורית בישראל ישתמש בה מדי פעם כדי להבין מה עובר על ציבור הנוסעים?

הכתבה מופיעה בגיליון אוקטובר 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media