י"א בכסלו ה'תשע"ט   |   19 בנובמבר 2018   |   יום שני
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
בריטניה, הסוף? הממלכה בעידן הברקזיט נמצאת על סף התפוררות
15/11/2018 | אלון לוין ויובל בוסתן, סיקור ממוקד
מדוע כבר אין יותר נבלים סינים בסרטים האמריקאים?
16/11/2018 | יובל בוסתן
אנחנו על המפה: הסטארט-אפים הישראלים שמעצבים את ערי המחר
13/11/2018 | איתי גרין ואמיר מזרוח, Start-Up Nation Central
  בארץ  < ראשי

שלוש הערות על מערכת הבריאות בישראל

כך הפך יעקב ליצמן מהשר הפופולרי בממשלה לפוליטיקאי קטן ומגזרי • מדוע מערכת הבריאות לא מכירה בתינוק כפרויקט משותף של שני ההורים • ומה הסיכוי לקבל דו״ח חניה בחניון בית החולים?
30/04/2018 | אביב לביא

1. האירוע המביש - נדמה לי שזו המילה הכי עדינה שניתן לגייס כאן - שבו האדמו"ר מגור קיבל יחס מועדף בהדסה עין כרם, חולים פונו מחדריהם, ורופאים ואחיות נשלחו לכרכר סביבו כאילו מדובר בבית חולים פרטי; ההתפטרות של יעקב ליצמן מתפקיד שר הבריאות בגלל עבודות הרכבת בשבת והחזרה לתפקיד סגן השר על אף שאותן עבודות נמשכות לגמרי כרגיל; המשבר הקואליציוני המדומה סביב חוק הגיוס וההתבצרות של ליצמן מאחורי דרישות תמוהות - אפילו לדעת שותפיו החרדים - שכמעט גרמו להפלת הממשלה;

הרפיסות שהוא מפגין במאבק לצמצום העישון, והכישלון המוחלט שמתבטא בעלייה, לראשונה זה שנים, במספר הישראלים המעשנים; וכמובן השיגרה שבה נתקל כל ישראלי שלרוע מזלו, נקלע לאחד מבתי החולים: חדרי מיון שעולים על גדותיהם, רופאים טרוטי עיניים, מחסור באחיות ובמיטות.

התחיל את הכהונה כשר המוערך בממשלה. ליצמן | צילום: הדס פרוש

יעקב ליצמן התחיל את הכהונה בתור השר המוערך בממשלה, עם תדמית של איש צנוע ונקי כפיים, שמתעלה מעל שיקולים סקטוריאליים ודואג לבריאות כלל הציבור. הוא מתקרב לסיום הקדנציה על תקן פוליטיקאי קטן ומגזרי, שמפנק מקורבים ומאיים לשבור את הכלים בגלל פסי הרכבת לדימונה או צווי גיוס לאברכים - אבל אף פעם לא בגלל צרכים דחופים של מערכת הבריאות.

בקיצור, אם לסכם את הקדנציה של ליצמן במשרד הבריאות, אז "צניחה חופשית" תהיה תיאור הולם, וגם "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" יכול להתאים. רק שבמציאות הפוליטית הישראלית, לא רק שהוא לא צפוי לשבור רגל מעוצמת הנפילה, יש סיכוי סביר שהוא אפילו לא ירגיש את המכה.

2. מדוע מערכת הבריאות וקופות החולים כל כך מתקשות להכיר בכך שהריון ולידה הם פרויקט משותף לשני בני הזוג? (כמובן במקרים שבהם אכן יש שניים בזוגיות). שוב ושוב מגיעים זוגות לקורס הכנה ללידה, לומדים ומתכוננים ביחד ללידה של הבן/בת, שגם אותו יצרו ביחד. ובכל זאת, במקרים רבים הגברים מגלים שהקורס לא מסובסד על ידי הפוליסה שלהם בקופת החולים, כי הוא משויך לנשים בלבד.

מעשית, זה פוגע בזוגות שבהם לאישה אין כיסוי מסיבות שונות (משרתת בקבע, עדיין אינה אזרחית ישראל), ולכן הסבסוד צריך להגיע מצד הגבר, שמגלה שהוא נדרש לשלם 460 שקל יותר (הפער בין המחיר המלא - 660 שקל, למחיר המסובסד - 200 שקל). אבל מעבר לפגיעה החומרית, יש כאן עניין עקרוני, שנדמה שב-2018 אפילו לא צריך להסביר אותו.

אם בקורס הכנה ללידה במקרים רבים הקופות פתוחות לשכנוע ובסופו של דבר מסבסדות גם דרך הפוליסה של הגבר, בכל מה שנוגע לשימור דם טבורי - פרוצדורה יקרה שעולה לפחות אלפי שקלים - נראה שאין מה לדבר. הנימוק: מדובר בהליך שמבוצע בגוף האישה. זה נכון, רק שמדובר בהליך שנעשה לטובת בריאותו העתידית של הילד המשותף (מבלי להיכנס למחלוקות הרפואיות באשר ליעילות שלו), ולכן מוזר לשייך אותו לביטוח הבריאות של האם בלבד. מוזר - אבל זה מה שקורה בפועל, ולא נראה שלמישהו במערכת הבריאות דחוף לנער את האבק מעל הנהלים האנכרוניסטיים הללו.

3. הכשל התחבורתי הגדול של ישראל לא פוסח גם על מערכת הבריאות. מטבע הדברים, רבים מהמגיעים לבתי החולים עושים זאת במכונית פרטית: גם בגלל אופי האוכלוסייה (חולים, קשישים, מטופלים קבועים שמגיעים לבדיקות במרפאות חוץ) וגם משום שחלק מבתי החולים לא ממוקמים בלב אזור עירוני צפוף ונגיש לתחבורה ציבורית. מגרשי החניה עולים על גדותיהם, הביקוש למקומות חניה גדול בהרבה מההיצע הקיים, ואז האבסורד מגיע לשיאו: נהגים מקבלים דוחות חניה בתוך מגרש החניה של בית החולים.

זה קורה, למשל, באסף הרופא בצריפין ובזיו בצפת. ההגעה בתחבורה ציבורית לאסף הרופא קשה. כשמדובר ברופאים ואחיות שעובדים בתורניות ויוצאים או חוזרים בלילה - זה כמובן בלתי אפשרי. אז הם מגיעים עם הרכב שלהם לחניון, משלמים בכניסה, ובפנים מגלים שכל המקומות המסומנים תפוסים. בצר להם הם חונים בפינה כלשהי, או על מדרכה, באופן לא מוסדר, אבל לא מסוכן או מפריע לתנועה. כשהם חוזרים בסוף המשמרת, ממתין להם דוח חניה שמנמן, באדיבות המועצה המקומית באר יעקב.

הבעיות בבתי החולים בארץ: מהמסדרונות ועד מגרש החניה | צילום: shutterstock

זה קרה אפילו למנכ"ל הקודם של בית החולים, ד"ר בני דוידזון. מכיוון שבכניסה לחניון איש לא מתריע בפני הבאים שהוא מלא (למה בכלל נותנים להם להיכנס?), ומכיוון שלחונים - בוודאי לאנשי הצוות הרפואי - אין שום אלטרנטיבה, נראה שהדוחות הללו, שניתנים על ידי הרשות המקומית ובניגוד גמור לעמדת בית החולים, הם דרך לעשות קופה הרבה יותר מאשר אמצעי לשמירה על הסדר הציבורי.

לבית החולים זיו בצפת מגיעים תושבים מכל קצווי הגליל ורמת הגולן, מיישובים קטנים רבים במרחב הכפרי, שההגעה מהם בתחבורה ציבורית כמעט בלתי אפשרית. גם שם המאושפזים ובני משפחותיהם התלוננו בחודשים האחרונים על מצוקת חניה קשה, וגם שם עיריית צפת מחלקת מדי פעם דוחות בגין חניה בתוך שטח החניון (בשונה מאסף הרופא, כאן זה נעשה בתיאום עם בית החולים, משום שחלק מהחונים מפריעים להגעה של האמבולנסים אל המיון).

ובמילים אחרות: הכשל ההיסטורי הישראלי, בכל מה שנוגע לתכנון והקמת מערכות להסעת המונים, מורגש יותר ויותר ביומיום של מערכת הבריאות. התחבורה בישראל חולה. מישהו מכיר בית חולים טוב שבו אפשר לאשפז אותה?

הכותב הוא מגיש התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל

מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media