ב' באדר ה'תשע"ז   |   28 בפברואר 2017   |   יום שלישי
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
פרדוקס סיני: המחיר של קשרי ישראל-מצרים על רקע הירי מחצי האי
25/02/2017 | יוסי מלמן, סופהשבוע
שאבתם מים בששון: החברה לאנרגיה סולארית שצמחה במדבר של מצרים
21/02/2017 | אליזבת מקברייד
הנחת מועדון: ההקלות לניצולי השואה חשובות, אבל מה עם שאר הקשישים?
24/02/2017 | הדר חורש, סופהשבוע
  בארץ  < ראשי

100 מיליון שקל מחפשים בעלים: היכן כספי קו אופ נמצאים?

17 שנים אחרי פירוק קו אופ חברי העמותה עדיין לא קיבלו את מלוא כספם, מכיוון שחלק מבעלי המניות טרם אותרו. והאם קופקסון תתברר שוב כקלף המנצח של טבע?
10/02/2017 | הדר חורש, סופהשבוע
עורך הדין הוותיק משה זינגל הזכיר לי השבוע שהסיפור הישן של עמותת קו אופ הריבוע הכחול ממשיך להתגלגל בבתי המשפט, ושהמרדף של חברי הקואופרטיב הוותיק ויורשיהם אחרי מאות המיליונים המובטחים טרם הסתיים.

הקו אופ היה אחד ממאות קואופרטיבים שהוקמו לפני קום המדינה ואחריה כדי לספק שירותים ותעסוקה ביישוב הקטן. הסיבה העיקרית להקמתם לא הייתה רעיון חברתי כלשהו, כפי שנוטים היום לחשוב, אלא פתרון פשוט והגיוני למחסור הגדול בהון: ללא מערכת בנקאות מפותחת, הון פרטי, משקיעים זרים או כסף ממשלתי, הוקמו אגודות שיתופיות שאספו מחבריהן הון ראשוני. כך קמו כאן מפעלי תעשייה, ארגוני תחבורה ציבורית, צרכניות ואפילו שירותים פיננסיים להלוואה ולחיסכון.

רוב הקואופרטיבים נעלמו: חלקם התקשו להתחרות במפעלים קפיטליסטיים מהסוג המוכר, קרסו או מכרו את עסקיהם. ברוב המקרים איבדו חברי הקואופרטיב את מנייתם בלי שראו תמורה של ממש.

לא כך היה סיפורה של הקו אופ, שנוסדה ב־1942: העמותה הוותיקה הפכה את רשת הצרכניות שלה לרשת סופרמרקטים רווחית. איש העסקים המנוח בני גאון זיהה את הפוטנציאל העסקי כשנבחר ליו"ר הקואופרטיב, והפך את העמותה למעין חברת החזקות שניהלה עסקי קמעונאות מצליחים. רשת המרכולים הונפקה ב־1991 בבורסה והציגה רווחיות מסחררת בניהולו של יעקב גלברד.

כשהכסף הגדול החל להתגלגל, נפקחו עיניהם של חברי העמותה הוותיקים, שהחלו לשאול את עצמם מה יוצא להם מכל זה. בתגובה הציע להם גאון לפדות את מנייתם במחיר שנקבע על פי תקנון האגודה, כ־500 שקל. היה זה כמובן סכום עלוב לנוכח השווי הריאלי של נכסי האגודה, שנאמדו במאות מיליוני דולרים. הטענות על קיפוח חברי העמותה ועל אי־ סדרים בניהול הובילו את החברים לבית המשפט, למינוי ועד מנהל מטעם בית המשפט, ולהחלטה דרמטית על פירוק העמותה עתיקת היומין.

בזה אחר זה נמכרו נכסיה היקרים של העמותה: רשת המרכולים נמכרה לקבוצת אלון שבשליטת עו"ד שרגא בירן, איקאה ישראל לאיש העסקים הקנדי מתיו ברונפמן, זארה לאפריקה־ישראל שבשליטת לב לבייב, ורשת המשביר לצרכן לאיש העסקים רמי שביט. שורת העסקות הניבה לחברי העמותה סכום עתק של 1.62 מיליארד שקל. כל שנותר למפרק, עו"ד ליפא מאיר, היה לחלק את הכסף בין חברי הקואופרטיב ולהחזיר את נשמתו של הקו אופ לרשם העמותות. אבל גם היום, בחלוף 17 שנים מיום ההחלטה על הפירוק, לא קיבלו החברים את מלוא כספם.

רבים מהחברים המקוריים בקואופרטיב כבר מתו בשיבה טובה ויורשיהם עדיין מנהלים את המאבק על הכספים המבוששים לבוא. עו"ד זינגל, המייצג עובדים לשעבר שהיו גם בעלי מניה בקו אופ, התייצב השבוע באולמו של השופט המחוזי איתן אורנשטיין ודרש לקבל דוחות שיחשפו לאן הלך הכסף. אורנשטיין דחה את הבקשה ואמר שהדוחות המלאים ימסרו לאחר שתסתיים חלוקת הכסף.

"אנחנו דורשים לקבל דיווח. יותר מ־100 מיליון שקל נמצאים אצל המפרק, בכל פעם אנחנו שומעים על סכומים אחרים, אנחנו דורשים לדעת כמה כסף יש ולאן הוא הולך. אני שוקל לדרוש מבית המשפט למנות חוקר מטעמו בפרשה הזו", איים זינגל.

סניף קו-אופ ירושלים הראשון | צילום: TheCooperator

מהדוחות שמסר מאיר עולה שרוב הכסף כבר חולק, ותסבוכת משפטית מעכבת סכום נותר של כ־100 מיליון שקל. כבר לאחר מכירת הנכסים העיקריים ביקש המפרק לחלק כ־1.2 מיליארד שקל לחברי העמותה או ליורשיהם, אולם הוא נתקל בבעיה: לאורך השנים אבדו הרישומים ותעודות המניה שהחזיקו חלק מחברי העמותה. לאחר מאמצים רבים אותרו רק כ־20 אלף מתוך 24 אלף החברים. ללא איתור כל החברים, קשה היה להחליט כיצד לחלק את הכסף שבידי המפרק.

כשפנה מאיר לבית המשפט בבקשה לפתור את הבעיה, הכריע השופט אורי גורן: מי שלא אותר ולא פנה למפרק איבד את זכאותו. חלק את הכסף בין החברים שאיתרת. הכסף חולק וכל אחד ממחזיקי המניות בקואופרטיב קיבל כ־40 אלף שקל, פטורים ממס. על פי הסדר מיוחד עם רשות המסים, שילם המפרק את מס הרווחים ממכירת הנכסים ופטר את החברים מתשלום אישי של המס. בהמשך קיבלו החברים ארבעה תשלומים נוספים של כ־20,500 שקל.

אבל כשהגיע מועד התשלום האחרון לכסף שנכנס לקופת המפרק לאחר פסיקתו של השופט גורן, הוא נדרש לשוב ולבחון כיצד לנהוג בבעלי המניות שלא אותרו. המפרק מאיר פנה לכונס הנכסים הרשמי, האחראי על נכסים שבעליהם לא אותרו. הכונס, עו"ד דוד האן, הורה למאיר לעשות מאמץ נוסף לאיתור הבעלים. מאיר פרסם שוב מודעות, שכר חוקרים, הצליב רשימות עם מרשם האוכלוסין וגילה כאלף בעלים נוספים. עם ההצעה המעודכנת הוא פנה לבית המשפט המחוזי וביקש לחלק את הכסף. השופט אורנשטיין הורה להפסיק לחפש בעלי מניות ולחלק את הכסף בין הבעלים הידועים.

האפוטרופוס הכללי עו"ד האן הגיש לבית המשפט העליון ערעור על ההחלטה, בנימוק שאין זה חוקי לחלק את נכסי החברים שלא אותרו. עד שבית המשפט העליון יכריע בסוגיה, נשאר המפרק מאיר עם כ־100 מיליון שקל, המיועדים לחלוקה בין כ־21 אלף חברים. אם תאושר הצעתו לחלק ביניהם את הכסף, יקבל כל אחד מהחברים כ־4,700 שקל. מכיוון שחלק גדול מבעלי הזכויות הם יורשים של בעלי תעודות, עשוי כל אחד מהם לקבל סכום קטן ביותר של כמה עשרות או מאות שקלים. אבל לחברים ותיקים, רובם בגיל שיבה טובה, ייתכן שמדובר בסכום משמעותי מאוד. בינתיים מידלדל הכסף שנותר בקופה. רק שכר טרחתו של עו"ד מאיר הסתכם כבר ביותר מ־20 מיליון שקל, והחשבון לא נשלם. אם בית המשפט העליון יקבל החלטה מהירה, הם עשויים לפגוש בכספם עוד בחייהם.

מעו"ד ליפא מאיר נמסר בתגובה: "עד כה חולקו מעל מיליארד שקלים לאלפי בעלי מניות. חלוקת יתרת הכספים מתעכבת אך ורק בשל הערעור שהוגש לבית המשפט העליון, ואלמלא כן הכספים כבר היו מחולקים לבעלי המניות והליך הפירוק היה מסתיים. אמירותיו של עו"ד זינגל חסרות כל בסיס ובקשותיו נדחו השבוע על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב".

טבע החדשה

טבע נפרדה השבוע מהמנכ"ל ארז ויגודמן. היו"ר יצחק פטרבורג עבר לתפקיד המנכ"ל הזמני. אך מי שחשב שהחברה, פאר התעשייה הישראלית, הגיעה לשפל שממנו אפשר רק לעלות, קיבל איתות מדאיג מצד המשקיעים בחברה, רובם אמריקאים, ששלחו את המניה לירידה נוספת של 6%.

טבע לא הגיעה לנקודת השפל ועתידה עדיין לוט בערפל: פשיטת רגל או מכירת חיסול של נכסיה הן אפשרויות סבירות אם כי לא בלתי נמנעות. נראה שהסיפור האמיתי רק מתחיל כעת: החלפת רוב ההנהלה, הצגת תוכנית אסטרטגית חדשה ומהלך כואב שישנה את פניה של החברה. טבע לא תהיה החברה שאנו מכירים היום: ההנהלה החדשה תידרש לשקם את המצב הכספי שהורע בעקבות מסע לא מוצלח של רכישות ומיזוגים, ולמקד את החברה בעסקים המבטיחים צמיחה ויתרון תחרותי. המשמעות היא, בין היתר, מהלכים צורבים של מכירת פעילות וסגירת מפעלים. 7,000 העובדים בישראל מהווים רק כ־20% מעובדי החברה, אבל לרבים מהם, בעיקר עובדי ייצור בשכר בינוני ופחות מזה, יש סיבה לדאגה.

על פי ההצעות הנשמעות, גם מתוך החברה עצמה, אמורה טבע לצמצם את פעילות הייצור של התרופות, ולהתמקד בהשקעה בפיתוח תרופות מקוריות, ששיעורי הרווח עליהן גבוהים. זה עשוי להיות תהליך ארוך, שלא יפתור את בעיותיה המיידיות.

הנכס העיקרי שאותו יכולה טבע למכור במחיר גבוה, ובכך להקטין את נטל החובות הבלתי אפשרי ולהפנות משאבים כספיים לפיתוח, הוא התרופה המקורית שפיתחה, קופקסון. בשנה הקרובה תהפוך קופקסון לתרופה גנרית, שכל חברה יכולה, לפחות מבחינה חוקית, לייצר העתק שלה. פיתוח וייצור תרופת העתק אינם תהליך פשוט. טבע יכולה להציע לחברות אחרות קיצור דרך, באמצעות מכירת מערך הייצור של התרופה ששוויו יכול להגיע לעשרות אחוזים משוויה של טבע עצמה. מכירת פעילות הייצור והשיווק של הקופקסון עשויים לספק את המקורות שיצמיחו את טבע החדשה.

לאתר מעריב

מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media