כ"ח בכסלו ה'תשע"ח   |   16 בדצמבר 2017   |   שבת
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
שוברים את הרשת: כוכבי היוטיוב המרוויחים ביותר בשנת 2017
13/12/2017 | מדליין ברג
נא להתנהג בהתאם: מה עומד מאחורי האמירות המסוכנות של עורכי הדין?
10/12/2017 | מערכת פורבס
כסף בגיל הזהב: באילו מדינות יש הכי הרבה עובדים בני למעלה מ-65?
10/12/2017 | ניל מק'קארת'י
  פרויקט מיוחד  
  בארץ  < ראשי

עם האוכל בא הרעיון: הצצה ל-8 חברות ישראליות שמנסות לפתור את משבר המזון העולמי

הממשלות והרגולטורים עדיין ישנים, אך השוק הפרטי כבר הבין את גודלו של המשבר שעימו צפוי העולם להתמודד – וגם את ההזדמנות הכלכלית. מאות חברות ישראליות מנסות את מזלן, קורצות לשוק הבינלאומי, ושואפות להגדיל את ייצור המזון עבור האנושות. הנה הצצה לכמה מהן
19/05/2015 | אבי גרצמן
תחת הכותרת של "משבר המזון" פועלות בכל רחבי העולם אלפי חברות בתחומים שונים, כאשר המטרה המשותפת של כולן היא לנסות להגדיל את ייצור המזון עבור האנושות.

זה קורה, בין היתר, במעבדות להנדסה גנטית המחפשות דרכים לשפר את המזון הקיים או להמציא זנים חדשים, למשל בשר סינטטי. במקביל, ישנן חברות התרות אחר תחליפי מזון, בדגש על חלבון מהחי, וחברות רבות אחרות מחפשות אמצעים לשכלל את החקלאות, כך שתהיה אוטומטית וטכנולוגית יותר. חברת פיטק הישראלית, לדוגמה, פיתחה טכנולוגיה לבקרת צמיחה של גידולים. החברה מציבה סנסורים הנמצאים בקשר רצוף עם הצמח ומאפשרים לחקלאי שליטה טובה יותר על תהליך הגידול.

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון מאי של פורבס ישראל

- לרכישת הגיליון חייגו 077-5273355

- לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

חברות רבות משליכות את יהבן על תחום ההדברה. חברת מורפלורה, גם היא מישראל, פיתחה חיידקים המסוגלים להגן על יבולים חקלאיים ממחלות קטלניות של צמחים; חברת קטאליס־טק מציעה תוסף כימי המבטל את זיהום הקרקע ומי תהום הנגרם על ידי חומרי הדברה בענף החקלאות, מתוך תפיסה כי קרקע נקייה היא עוד שטח פנוי לגידולים; חברת קיימא רוצה להגדיל את היקף היבול באמצעות הכפלת כרומוזומים, במטרה להפוך את הצמח לעמיד וחזק יותר.

כל זה רק על קצה המזלג, תרתי משמע; מאות חברות ישראליות מנסות את מזלן בתחום וקורצות בעיקר לשוק הבינלאומי. הנה הצצה אל כמה מהפיתוחים של החברות הישראליות הבולטות כיום בתחומן, שבזכותן עתידה הצלחת של מחר להיות עשירה יותר.

וויט אינוביישן

הפיתוח: מכונה להדפסת
מזון המטרה: לשלוט במה שאנחנו אוכלים

לפעמים רעיונות טובים נולדים על בטן ריקה. תשאלו את אילת קרסו, מנכ"לית וויט אינוביישן, חברה העוסקת במחקר ובפיתוח של פטנטים ורעיונות. הכל התחיל בשעת לילה מאוחרת, כשקרסו ודורון מרקו, מייסד החברה, סיימו פגישה והרעב נתן את אותותיו. קרסו, חובבת סדרת המדע הבדיוני "מסע בין כוכבים", אמרה שהיתה שמחה לו היתה בחדר מכונה שבלחיצה על כפתור אחד היתה מכינה לה ארוחה. היתה זו לכאורה אמירה סתמית, אולם באותו רגע היא הדליקה את נורת ההשראה במוחם של השניים. קרסו ומרקו - שמפתחים רעיונות טכנולוגיים כשגרה - הציבו לעצמם יעד חדש: לפתח מכונה של הדפסת מזון.

המכונה, שקיבלה את השם ג'יני, היא ריבוע לא גדול שניתן להניח על משטח בינוני בגודלו, ונראית כמו הכלאה בין מכונת קפה ביתית למתקן תמי 4 קטן.


אז איך זה עובד? אל תוך המכונה מוכנסת קפסולה, אשר בתוכה נמצאים הרכיבים הרלוונטיים עבור המנה הנבחרת. לחיצה על כפתור ההפעלה וכעבור 30 שניות בלבד תוצג בפניכם מנת האוכל המבוקשת. "כל הרכיבים הם בריאים ומזינים וללא כל חומר משמר", מדגיש מרקו. החזון של השניים הוא שבשנים הקרובות תציע החברה למכירה עשרות סוגים שונים של קפסולות. כבר היום יודעת המכונה להכין סופלה שוקולד, מוזלי, מאפינס ואפילו מרק נודלס עם ירקות. כמו כן, לפי סוג הקפסולה, היא יודעת כמה זמן צריך לחמם ואיזו כמות של מים יש להוסיף.

נכון להיום מדווחים בחברה על מכירות של יותר מ־1,000 מכונות, ובקרוב ישיקו שיתוף פעולה מסחרי עם גוף בינלאומי משמעותי שיתמוך בשיווק המוצר בעולם. "אנחנו ערוכים להכנת 400 מיליון קפסולות בשנה ומספר מתאים של מכונות ג'יני", הם מצהירים, ובליבם יודעים שהם בדרך למהפכה.

פוטורה גרפט

הפיתוח: רובוט שמרכיב צמחים במהירות
המטרה: להגדיל את התפוקה החקלאית

במשך אלפי שנים חקלאים מרכיבים צמחים; מחברים צמחים בעלי שורשים חזקים לצמחים בעלי פרי או פרח יפים במיוחד. התוצאה היא צמח אחד שעולה על סך כל מרכיביו. מרכיב צמחים מיומן יכול להרכיב כשלושה צמחים בדקה, שהם כמעט 200 צמחים בשעה. הקצב נשמע מהיר, אבל ליובל פרדקין, דור שלישי של שתלנות מתל עדשים, זה נשמע כמו הזדמנות לקפיצת מדרגה.

פרדקין הוא ממציא אוטודידקט שהחל לעסוק בתחום החקלאות כבר בנעוריו. בשנת 2014 הקים את חברת פוטורה גרפט (FuturaGraft). החברה, שפועלת בחממת טרנדליינס אגטק, פיתחה טכנולוגיה המאפשרת להרכיב צמחים בקצב של 5,000 יחידות בשעה. הרובוט שפיתחה החברה להרכבה של צמחים עשבוניים (כמו למשל שתילי ירקות) מאפשר את הגדלת התפוקה תוך חיסכון בעלויות התפעול ובכוח האדם.

הרובוט המרכיב | צילום: נעם גיל

"מדובר בהספק גדול בהרבה הן מהרכבה המבוצעת ידנית והן מזו המבוצעת על ידי הרובוטים להרכבה הקיימים כיום בשוק", מציין פרדקין ומסביר ש"גישת ההרכבה מאפשרת להגדיל את התפוקה החקלאית ולשפר את תכונות הגידולים".

הרובוט של פוטורה גרפט צפוי להביא לחיסכון משמעותי בעלויות ועל ידי כך יאפשר להרחיב את השימוש בהרכבה לשורה ארוכה של גידולים נוספים, כמו קנאביס רפואי, תחליפי סוכר ואפילו קפה - גידולים שכיום פחות משתלם להרכיב.


סטייק צרצר

הפיתוח: ייצור תעשייתי של חרקים
המטרה: לפתור את המחסור העולמי בחלבונים

סטייק צרצר היא הרבה יותר מהברקה של קופירייטר. לחברה הישראלית יש יומרות להביא לשינוי עולמי בתרבות אכילת החלבונים. החברה ערה לדרישה הגדלה לחלבונים - בין היתר, בשל שינויים בתפריט המזון של ההודים והסינים, אבל גם מפני שהחלבונים מהחי כפי שאנחנו מכירים אותם כיום צפויים להתייקר, ועצם גידולם הוא פגיעה מתמשכת בסביבה ובמשאביה (מבחינת שטחי הגידול, פליטות הגזים והפעלת התעשייה). הצורך בחלבונים חדשים - לצד ההבנה כי הסיכוי שכולנו נהיה טבעונים הוא נמוך, ושהדרך לייצר תחליף חלבון במעבדה עוד ארוכה - מציבה את החרקים כאחת האופציות המובילות כחלבונים של המחר.

כבר כיום אוכלים חרקים כמעט בכל מקום העולם. עבור יותר משני מיליארד בני אדם במזרח הרחוק, באפריקה ואפילו בכווית, תימן וערב הסעודית, החרקים הם חלק מהתפריט היומי. דרור תמיר, מנכ"ל סטייק צרצר, זיהה כאן הזדמנות. אם כל כך הרבה אנשים כבר אוכלים חרקים, חשב, מדוע שלא לגדל אותם עבורם באופן תעשייתי? מכאן נולד החזון הראשוני של החברה - לגדל חרקים לאותם שני מיליארד איש כמקור חלבון אלטרנטיבי.

מקור חלבון מצוין | צילום: חנן זיו

וכך אסף תמיר סביבו צוות מומחים ישראלי ויחד החלו לעבוד. בשלב הראשון בדק הצוות מיהם החרקים המתאימים לגידול תעשייתי, אילו מהם בעלי הרכב תזונתי מתאים, ואיזה זן כשיר לגידול המוני. בשלב זה הם אקלמו שישה חרקים ישראליים וערכו סדרה של בדיקות התאמה.

תמיר מבין שלהחדיר את החרקים לתרבות המזון האירופית והאמריקאית יהיה קשה בשנים הקרובות, אך הוא מאמין ששילוב חרקים באופן משמעותי יותר בתפריט של שאר מדינות העולם יפנה את משאבי החלבונים הקיימים לחלק המערבי של כדור הארץ - מהלך שיתרום לאיזון בין הביקוש להיצע של החלבונים המקובלים למאכל באירופה ובארצות הברית.


ליבינג-בוקס

הפיתוח: מערכת ניידת לגידול ירקות בכל מקום, ללא אדמה
המטרה: לגדל את המזון בעצמנו

בחברת ליבינג־בוקס (LivingBox) רוצים לעשות עם צמחים, בדיוק את מה שעשתה נספרסו עם מכונות הקפה הביתיות. "אנחנו מעודדים את החזרה לייצור מקומי ולוקאלי על ידי הקניית היכולת לגדל בעצמך את האוכל", מסבירה ניצן סולן, מנהלת הטכנולוגיות של החברה. גידול עצמי, מלבד תחושת החלוציות, יכול לחסוך שלל עלויות, כמו שינוע, אריזות, הדברה וכל מחלות הייצור המסחרי האינטנסיבי. החברה היא אחת ממבשרות תופעת החקלאות האורבנית, גל שנולד בשנים האחרונות והוא בבחינת בשורה אמיתית וניסיון כן להתמודדות עם המחסור בשטחי גידול במקומות רבים בעולם.

לגדל הכל בבית. המערכת הניידת 

הידרופוניקה, הטכנולוגיה שבה עובדת החברה, מאפשרת גידול ירקות ופירות ללא אדמה. המערכת יודעת להשקות את הצמחים על פי הצורך, לפזר כמויות דשן ולייצר עבורם חממת גידול שלמה.

מוצר החברה הוא למעשה מערכת ניידת (שתעלה כ־100 דולר) שניתן למקם על הגג, במרפסת ובכל חצר. המערכת אינה תלויה בתנאים מוקדמים, אפשר להציב אותה בכל מקום שיש בו נגישות לשמש, כאשר כל שנותר למשתמש לעשות זה רק להשקות אותה, יתר הדברים יתרחשו בעצמם. אותו משתמש מקבל ערכה, שהופכת ליחידת גידול, וכוללת כל מה שנדרש, כולל "קפסולות", זרעים על פי סוג הגידול שנבחר.


דג-און

הפיתוח: ייצור תעשייתי של דגיגונים
המטרה: לנטרל את התלות במשאבי הטבע המתכלים

2014 היתה שנת המהפך בעולם הדיג וגידול דגים, כאשר לראשונה סופקו לשוק יותר דגים על ידי החקלאות הימית מאשר דגים שנדוגו בים. מגמה זו צפויה עוד לגדול; החקלאות הימית צומחת בכל העולם בשיעור של 8% בשנה. מדובר בתחום בן מאה שנה, שנחשב לחדש יחסית.

בעולם החקלאות הימית ישראל אינה נחשבת לשחקנית מרכזית, בעיקר בשל העובדה שאין כאן הרבה מים. אך בכל זאת חברות ישראליות פועלות בתחום ומציעות שירותים לעולם כולו. אחת מהן, דג־און, בולטת במיוחד בתחומה. "אנחנו מנסים לדמות את עבודת החברה למשתלה", מסביר בועז גינסבורג, מנהל מכון ההרבייה של החברה וביולוג ימי. "אם משתלה מייצרת שתילים ומוכרת אותם, אנחנו מייצרים דגיגונים ומוכרים אותם בארץ ובחו"ל".

"מנסים לדמות את עבודת החברה למשתלה" | צילום: חגי נתיב

האתגר המרכזי של החברה הוא הצורך לספק דגים בכל עונות השנה, בעוד למיני דגים שונים יש מועדי הטלה קבועים, שאינם לאורך השנה כולה. הפתרון של דג־און הוא גידול ארבע להקות רבייה עבור כל אחד ממיני הדגים שהחברה מגדלת. עבור כל להקת רבייה נבנה עולם מלאכותי המדמה עונה אחרת.

החברה מייצרת כ־12 מיליון דגיגונים בשנה, כאשר כמעט 40% מתוכם מיועדים לייצוא. הם נשלחים לחוות גידול דגים בכל רחבי תבל, כאשר משקלם אינו עולה על חצי גרם, ומגודלים במדינות היעד עד אשר הם מתאימים למאכל.


ולנטיס ננוטק

הפיתוח: אריזה עשויה מחומר מתכלה, שכמעט אינו חדיר לחמצן
המטרה: להאריך את חיי המוצר

ולנטיס ננוטק (Valentis Nanotech) רוצה לשנות את האופן שבו אנחנו אורזים מוצרים. אם באריזות הקיימות כיום בשוק חודר חמצן שנפח של 1,200 סמ"ק ביום מהאריזה למוצר, באריזות של ולנטיס ננוטק ייכנס רק סמ"ק חמצן אחד ביום. חדירת חמצן היא אחד הגורמים המשמעותיים המקצרים את חיי המדף של המוצר. בעזרת חומר האריזה שמפתחת החברה, הם מקווים להאריך את חיי המוצר, מה שימנע בזבוז משווע של מזון. על הדרך הם גם יקטינו את כמות החומרים המשמרים, ומתחייבים שהחומרים אשר איתם הם עובדים, ידידותיים הרבה יותר לסביבה.

מנסים למנוע בזבוז משווע של מזון. הפנים מאחורי ולנטיס ננוטק | צילום: ולנטיס ננוטק

הטכנולוגיה פותחה על ידי פרופ' יוסי פלטיאל ופרופ' עודד שוסיוב, שניהם מהאוניברסיטה העברית, והיא משלבת בין תאי ננו קריסטלים של צלולוז, חומר מתכלה ושקוף העשוי מדופן תא צמחי, לבין ננו חלקיקים נוספים. "הטכנולוגיה שלנו ניתנת לשימוש במגוון רחב של יישומים ותעשיות ותאפשר הגנה טובה יותר מפני קרני UV, חמצון ולחות", מסביר דובי שגב, מנכ"ל החברה. האוריינטציה הראשונית של החברה היא לייצר אריזות למוצרי בשר, גבינות וקפה, ובהמשך לייצר גם יריעות עבור ענף החקלאות, למשל עבור חממות. "המוצר העתידי יעניק רמות הגנה גבוהות, באופן שיאפשר להפסיק את השימוש ברדיד האלומיניום באריזות גמישות למוצרי מזון", אומרים בחברה.


סיקורה

הפיתוח: מערכת אקולוגית מלאכותית לגידול אצות
המטרה: לאפשר הספקת אצות ללא תלות במזג האוויר ובתנאי הים

בדונם אחד ניתן לגדל כ־30־40 טון של אצות, זאת לעומת שני טון תפוחי אדמה בלבד. היעילות, הזמינות והערכים התזונתיים הגבוהים הופכים את האצות לאורחות קבע בצלחת המזון של העתיד. הן יככבו לא רק בסושי, אלא גם בסלטים, במשקאות וכתוספי מזון בתבשילים רבים.

צילום: סיקורה

מקורן של רוב האצות בעולם הוא בים, אך סיקורה (seakura) היא החברה הראשונה בעולם שמגדלת אצות במערכת אקולוגית מלאכותית נפרדת. המים בבריכות של סיקורה במכמורת הם מי ים המגיעים בצינור ועוברים תהליך ניקוי.

"הים הוא מקום מלוכלך", מסביר משה ריבוש, מנכ"ל החברה, "אנחנו משקיעים משאבים רבים בטיהור מי הים כדי לגדל אצות במים טהורים". התוצאה: אצות פרימיום, נקיות מכל רבב זיהום שעשוי לעלות מהים. "זו חקלאות מודרנית", אומר ריבוש, "חקלאות מנוטרת ומבוקרת - ובזכות הטכנולוגיה אנחנו יודעים לגדל אצות לאורך כל עונות השנה".

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון מאי של פורבס ישראל

- לרכישת הגיליון חייגו 077-5273355

- לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media