ט"ז באייר ה'תשע"ט   |   21 במאי 2019   |   יום שלישי
לייף סטייל רכב טכנולוגיה נדל בארץ עולם פיננסי
עשו מנוי
למגזין פורבס
ועכשיו – במבצע היכרות
מיוחד למנויים חדשים
לחלום גבוה: המיליארדר מאחורי פרויקט הנדל"ן הגדול ביותר בארה"ב
17/05/2019 | סמנתה שרף
מעצבת את עתיד הבשר: Aleph Farms מגייסת 11.65 מיליון דולר
15/05/2019 | מיכאל פולמן
הקרב מול אמזון עולה שלב: גוגל משיקה מחדש את Shopping
16/05/2019 | ג'יליאן דאונפרו
  פיננסי  < ראשי

מלחמה וחלום: מתקוות לצמיחה ושגשוג לעבר סיוט כלכלי?

מלחמת הסחר בין ארה''ב לסין הסלימה בשנת 2018 במהירות, וחרף הפסקת האש הזמנית, האפשרות של גלישה אל מיתון עולמי נותרה ראלית • עתה, השנה שהחלה עם תקוות לצמיחה ולשגשוג, עלולה להירשם בספרי ההיסטוריה כמבשרת של סיוט כלכלי
01/01/2019 | איתי זהוראי

אם יש משהו שגם מבקריה הגדולים של קרן המטבע הבינלאומית יסכימו עליו בקונצנזוס רחב - זוהי העובדה כי בכירי הארגון הבינלאומי החשוב הזה מעולם לא נחשדו באופטימיות יתר. זהירות, חשדנות ודקדקנות פרטנית, מהולה בפסימיזם רציונלי, תמיד אפיינו את השקפת עולמם. מאותה סיבה בדיוק היתה מסיבת העיתונאים, שנערכה ב־22 בינואר 2018, שונה וחריגה כל כך.

כל העיתונאים שנכחו באירוע המסורתי, הנערך לרגל פרסום עדכון תחזיות הצמיחה של הכלכלה העולמית, התקשו להתעלם מהחיוך הרחב שנמרח על פניו של מוריס אובסטפלד, שעה שפילס את דרכו אל עבר מרכז הבמה בחדר העמוס. אובסטפלד, הכלכלן הראשי של קרן המטבע, איש חמור סבר בימים שבשגרה, התיישב מדושן על כסאו, אוחז בצרור דפי התקצירים והמסרים שמהם יקריא עוד מספר דקות - כמי שמחזיק בטופס הזוכה בלוטו דקות אחדות לפני פדיית הזכייה. גם נוכחותה של העומדת בראש הקרן, כריסטין לגארד, העידה על גודל השעה, במיוחד נוכח העובדה כי היו"ר המכובדת לא נוהגת לפקוד בדרך כלל אירועים אלו.

הכתבה מופיעה בגיליון דצמבר 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

שנת 2018. עליות ומורדות במלחמת הסחר | צילום: Shutterstock

למרות ההסתייגויות החצי־מאולצות וחרף נימת הטון הקפדנית, המאפיינת לרוב את הצהרותיהם התקשורתיות, השורה התחתונה שיצאה באותו יום היתה ברורה ואופטימית מאוד לגבי העתיד הקרוב: הכלכלה העולמית מאיצה ובאופן מהיר יותר ממה שציפו. התחזיות הקודמות תוקנו כלפי מעלה, ושיעורי הגידול בתפוקה ובסחר העולמי היו גבוהים ממה ששיערו תחילה - גם בהתייחס לשנת 2017, שזה עתה הסתיימה, וגם בהסתכלות קדימה, אל עבר השנים הקרובות.

לאחר שנתיים רצופות של התכווצות, לראשונה מאז שנת 2014 חלה עלייה בצמיחה הגלובלית, שטיפסה לשיעור של 3.7% - הגבוה ביותר בשש השנים האחרונות. לאופטימיות נוספה העובדה, כי חלק ניכר מהצמיחה התקבל דווקא בזכות הכלכלות המפותחות - אלו שבעבר העיבו על הצמיחה העולמית והשתרכו מאחור, תפסו את המושכות ודחפו את הכלכלה חזק קדימה. שיעור הצמיחה של כלכלות אלו בשנת 2017 היה כפול מזה שרשמו רק לפני חמש שנים, ב־2012, והגבוה ביותר זה כעשור. האבטלה במדינות גוש האירו הוסיפה לרדת וחזרה לרמה שאפיינה אותה בתקופה היפה של לפני משבר הסב־פריים, זאת כאשר שוקי התעסוקה בארה"ב וברבות ממדינות ה־OECD היו כבר תקופה במצב של תעסוקה מלאה.

הסחר העולמי, כפי שפורסם באותו עדכון, הפתיע וסיכם ב־2017 גידול של 4.7% - הגבוה ביותר זה 6 שנים וגבוה בכמעט אחוז שלם מהתחזית שצפתה הקרן רק שנה קודם לכן. אותה תחזית, אשר פורסמה ממש בתחילת השנה הנוכחית יש להזכיר, כללה גם עדכון חד בצפי צמיחת הסחר לשנים הקרובות (2018־2019) - שהיה מן הסתם מרכיב חשוב באופטימיות ששררה בקרב כלכלני הקרן לגבי תחזית הצמיחה החיובית של הכלכלה הגלובלית לשנים הקרובות.


לגארד. החיוכים של תחילת השנה נמחקו מהר | צילום: IMF flickr

אך בכל התצהירים ששוחררו לתקשורת לפני ובמהלך אותו אירוע "חגיגי", לאורך כל מסיבת העיתונאים, כולל התדרוכים המפורטים של אובסטפלד ולגארד, ואף בשלב השאלות והתשובות שהוקצה לעיתונאים, נעדרו באופן מהדהד צמד המילים: "מלחמת סחר". איום המלחמה כתרחיש ממשי העומד בפתח לא הוזכר כלל, על אף שאפשרות זו ריחפה באוויר כבר תקופה ארוכה. כמה ארוכה? לפחות מהיום הראשון שבו התיישב נשיא ארה"ב הנבחר דונאלד טראמפ מאחורי שולחן ה"רזולוט" העתיק בחדר הסגלגל, אולי אף קודם לכן. למרבה האירוניה, באותו יום ממש, 22 בינואר 2018, שעות בודדות בלבד לאחר שהתפזרו המוזמנים עם סיום העדכון התקשורתי המסורתי, חתם הנשיא טראמפ על צו מיוחד, אולי אף היסטורי, שנחשב כיום כיריית הפתיחה של מלחמת הסחר הנוכחית; מלחמה שטלטלה את העולם והרעידה את השווקים באופן שלא היה מוכר לנו - לפחות לא מאז אותו משבר מפורסם וטראומטי שפרץ בשלהי העשור שעבר.

יומן מלחמה

הטלת המכסים בגובה של 30% על ייבוא פאנלים סולאריים (ומכונות כביסה), שעליו הורה הצו הנשיאותי, היתה כמו תקיעת אצבע בעין של הענק הסיני והמהלך המעשי הראשון לאחר שנים של משחק מקדים. כחודש בלבד אחר כך כבר הודיע הבית הלבן על הטלות מכסים נוספות, הפעם על ייבוא פלדה ואלומיניום. האקט המלחמתי־הצהרתי הזה (כך על פי התבטאות הנשיא בעצמו), אשר כוון בראש ובראשונה נגד סין, לא נותר, כמובן, ללא מענה. סין הודיעה בתגובה על הטלות מכסים על ייבוא מוצרי מתכת ופלדה ומוצרים חקלאיים שונים מארה"ב ב"היקף פגיעה" דומה של כ־3 מיליארד דולר - ומכאן והלאה החל להסלים המאבק ולהתדרדר בקצב מהיר ומדהים, אשר הפתיע אפילו שועלי קרבות ותיקים בזירת הסחר העולמית. אלו כבר הגדירו אותה שלא במפתיע כ"מלחמת הסחר הגדולה בהיסטוריה".

חילופי המהלומות וההצהרות הלוחמניות בין מנהיגי המעצמות הלכו וגברו בצורה משמעותית תוך זמן קצר והפכו לעוצמתיות, תַקיפות ותכופות יותר, כשכל צד מכוון לבטן הרכה של יריבו. הרטוריקה הלוחמנית בין הצדדים נשמעה לעיתים כאילו נלקחה מסבבי לחימה המוכרים לנו מאזורנו. כך גם הדינמיקה ביניהם, שהתפתחה לכדי התדרדרות והסלמה כמעט בלתי נמנעת - כשכל פעם צד אחד (ארה"ב) מאיים בפעולה חריפה יותר, אם יעז הצד השני (סין) להגיב. בשני הסבבים שלאחר מכן הטילה ארה"ב על סין מכסים בגובה של כ־50 מיליארד דולר, בעיקר על מוצרי הייטק תעשייתיים (סבב ראשון של 34 מיליארד דולר וסבב שני של 16 מיליארד דולר). בכל פעם נענתה הפעולה האמריקאית בתגובה סינית שווה ומיידית של מכסי גומלין כלפי סחורות חקלאיות (בעיקר פולי סויה) ומוצרים תעשייתיים (כימיקלים וכלי רכב וטיס).

לאחר התגובה הסינית השנייה העלתה וושינגטון את סכום ההימור באופן חריג ודרמטי ללא ספק: הטלת מכסים על סחורות סיניות בהיקף כולל של לא פחות מ־200 מיליארד דולר (10% החל בספטמבר 2018, שהיו אמורים לגדול ל־25% החל בינואר 2019, לולא ההכרזה על הפסקת האש). אם הצעד הראשון שיזמה ארה"ב בסדרת ההתכתשויות ההדדיות הללו היה כמו תקיעת אצבע בעין, המהלך הזה דמה כבר לאגרוף שהונחת ישירות בפרצופה המדמם של סין. הפעם בייג'ינג מצמצה ראשונה והודיעה על העלאת המכס לסחורות אמריקאיות בהיקף של כ־60 מיליארד דולר "בלבד". בפעם הראשונה אולי הבין טראמפ את היתרונות הטמונים לעיתים בגירעון מסחרי, ההופך במקרה זה לקלף מיקוח יעיל בהתנגשות מסחרית מול אימפריה יריבה.

ארה''ב וסין. מהלך רודף מהלך | צילום: Shutterstock

כוננות ספיגה

בסך הכל, בשלושה סבבים שהוכרזו עד השגת הפסקת האש, אכפה ארה"ב מכסים על ייבוא סחורות ומוצרים מסין בהיקף כולל של לא פחות מכ־250 מיליארד דולר. כמחצית מסך הייצוא הסיני השנתי לארה"ב, המהווה יותר מ־10% מייצוא הסחורות הכולל של סין לעולם, הושם כעת תחת חומת מכסים כבדה. סין הגיבה בהטלת מכסים בהיקף כולל של כ־110 מיליארד דולר.

חשוב לזכור, כי ענק הסחר הסיני - מדינת הסחר הגדולה בעולם - מתפקד כצומת מרכזי של המסחר העולמי, אשר יחד עם ארה"ב הוא למעשה מרכז הדופק של הכלכלה הגלובלית. סין וארה"ב לבדן אחראיות על למעלה משליש מהתפוקה העולמית, כרבע מהייבוא העולמי ויותר מחמישית מסך הייצוא הכולל. הסחר המצרפי של שתי הענקיות הללו בסחורות בלבד הסתכם בשנה שעברה בכ־8 טריליון דולר.

לכן המהלכים הדרמטיים שננקטו על ידי ממשל טראמפ לאחרונה, ואלו שאולי ייצאו בעתיד אל הפועל, הם בעלי השלכות שליליות משמעותיות לא רק על סין עצמה - האחראית לבדה על כ־35% מהצמיחה העולמית השנתית; על פי בחינת האקונומיסט, 30% מהסחורות המיוצאות מסין לארה"ב מיוצרות בכלל במדינה שלישית, כך שצעדים אלו לא יפגעו רק בכלכלתה של סין, אלא גם - ואולי בעיקר - יכניסו לטלטלה מדינות רבות באסיה ובעולם כולו, בוודאי הקטנות והבינוניות, אשר נשענות על הסחר כמנוע הצמיחה העיקרי שלהן.

ההשפעה של מלחמת הסחר, כפי שנוכחנו לאחרונה, היא מיידית וגלובלית ולא מתנהלת במישור אחד, ואת תוצאות התנגשות הטיטאנים הזו הרגישו כולם על בשרם. קרן המטבע העולמית כבר עדכנה את תחזית הצמיחה העולמית כלפי מטה לשנים הקרובות וקיזזה כמעט חצי אחוז מצמיחת השווקים המתעוררים. תחזית הצמיחה של הסחר העולמי לשנים הבאות קוזזה בחודשים האחרונים על ידי הקרן בשיעור ממוצע של כמעט אחוז שלם. בהתאם לכך, ולא במפתיע, הזהירה לאחרונה ענקית הספנות, מולר־מארסק (Moller Maersk), חברת ההובלה הימית הגדולה בעולם, כי בתרחישים מסוימים עלולה מלחמת הסחר לפגוע בכ־2% מכלל הסחר הגלובלי במכולות במהלך השנתיים הקרובות.


שי ג'ינפינג | צילום: apec

גם השווקים הפיננסיים לא נשארו מחוץ לטווח הפגיעה. המלחמה שהתחוללה כבר קרוב לשנה לא הצליחה תחילה להרוס את החגיגה בבורסות האמריקאיות, אשר הגיבו באדישות מפתיעה לכל ההתפתחויות הדרמטיות. זה היה נכון עד לאחרונה. נראה כי מיד לאחר שהעסק הפך רציני, וסכום ההימור של טראמפ בפוקר האמיצים מול שי ג'ינפינג קפץ בחדות, בוול־סטריט נפל האסימון, והמדדים החלו למשוך כלפי מטה.

המדדים המובילים בארה"ב, שריחפו להם למעלה על האולימפוס תוך השאת תשואות דו־ספרתיות, צנחו בחדות נוכח ההסלמה הדרמטית ומחקו את כל העליות הנאות שצברו במהלך השנה. מדד ה־VIX (מדד הפחד, אינדיקטור הבוחן את התנודתיות הצפויה בשוק האמריקאי) זינק באוקטובר - מאותת על העצבנות והתנודתיות הגבוהה בשווקים. מדד הנאסד"ק, שמתחילת השנה הנוכחית ליווה את ההחרפה במלחמת הסחר, בזמן שהוא מציג תשואה דו־ספרתית יפה עד סוף ספטמבר, מחק תוך חודשים ספורים כמעט את כל העליות, כך גם ה־S&P500. אל מרכז חזית המלחמה נקלעו ענקיות המסחר המקוון, Alibaba ו־Ebay, שבשלב מסוים השנה רשמו מחיקה של קרוב ל־30% מערכן. ובמלחמה כמו במלחמה, כולם חוטפים; גם ענקיות הטכנולוגיה החסינות - אפל ואלפאבית - שרשמו תשואות נהדרות השנה (עד אוקטובר), סבלו מהסנטימנט השלילי בשווקים ונסחרות כעת בטריטוריה שלילית, כשאמזון צללה בכ־25% מהשיא שקבעה השנה.

לעומת מדדי הבורסות בארה"ב, המדדים בסין מעידים על קטסטרופה של ממש. הבורסות המובילות התרסקו תוך כדי מחיקות ערך אדירות בתוך זמן קצר: מדד שנזן (Shenzhen SE Composite), למשל, איבד מתחילת השנה כ־30% מערכו, ומדד שנחאי (Shanghai SE Composite) נפל בכ־22% תוך מחיקת ערך פנומנאלית של כ־5 טריליון דולר. באוגוסט האחרון דיווח הפייננשל טיימס על ציון דרך שלילי והיסטורי, כשלראשונה מאז שנת 2014 ירד שוק המניות הסיני לשווי נמוך יותר משוק המניות היפני.

פגיעה בבטן הרכה

היה מי שהשווה את מלחמת הסחר לתחרות שתייה. המנצח בעל הסיבולת הגבוהה יותר יישאר לעמוד, ועל פי הניתוח הכלכלי הרציונלי, סין תהיה הראשונה שתתנדנד ותיפול אל שולחן המו"מ בדרך לחתימה על "הסכם הכניעה". סבב הלחימה המשמעותי הראשון נכנס לתוקפו רק בחודש יולי והוא נמשך חודשים ספורים, לכן קשה עדיין לקבוע מי מנצח ומי מפסיד, אך בהחלט ניתן לראות לאן נושבת הרוח, וזו לא מאותת טובות גם לצד האמריקאי.

מכיוון שבאופן מדהים, ולא מפתיע במיוחד, עצרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הסינית את כל פרסומי הסחר, החל בחודש מרץ השנה ניתן להסתמך רק על נתוני הלשכה האמריקאית. לאור הנתונים העגומים מבחינת האחרונה, ניתן להניח כי לו ניתנה לו האפשרות המעשית, היה הממשל בוושינגטון בוחר לצנזר את הפרסומים, כפי שעשה (ועושה) מקבילו בבייג'ינג.

על פי נתוני הלמ"ס האמריקאי, מאז נכנסו תעריפי המכס החדשים לתוקפם בתחילת חודש יולי, צלל הייצוא מארה"ב לסין בשיעור של כ־7.5% (ברבעון השלישי של 2018 לעומת הרבעון המקביל ב־2017) - הפוך למגמה החיובית שנרשמה בשני הרבעונים הקודמים (גידול של כ־9% בייצוא בכל רבעון) והפוך למגמה הכללית בייצוא לכלל המדינות. 

היבואנים האמריקאים, מן הצד השני, שחששו מהעלאת המכס הצפויה, הקדימו רכש והגדילו מלאים, כך שהייבוא של ארה"ב מסין דווקא גדל באותה תקופה בשיעור של כ־7.5%. וכך באופן אירוני, דווקא בחודשים הראשונים של התעצמות הלחימה, הלך והתעצם גירעון הסחר האמריקאי מול סין ותפח ברבעון השלישי של 2018 להיקף של למעלה מ־115 מיליארד דולר, גבוה באופן מובהק מהגירעון שנרשם באותו רבעון שנה קודם לכן והסתכם ב־103 מיליארד דולר (רבעון שלישי 2017). באוקטובר האחרון לבדו גדל הגירעון ל־43.1 מיליארד דולר - רמת הגירעון הגבוהה ביותר מאז ומעולם. בהתאם לכך צמח הגירעון הכולל של ארה"ב להיקף אדיר של 55.5 מיליארד דולר - הגבוה ביותר מאז אוקטובר 2008. 

אפקט הדומינו? | צילום: Shutterstock

נראה, כי תוכנית פעולת התגמול הסינית, אשר מלכתחילה כוונה לבטן הרכה והפגיעה של וושינגטון - החקלאים האמריקאים - פגעה בגדול. בענפים אחדים ספגו היצואנים החקלאיים ירידות קשות וכואבות, באחרים כמעט נמחקו לחלוטין. ייצוא הדגנים למשל, שברבעון המקביל ב־2017 עמד על היקף כולל של כ־380 מיליון דולר, כמעט נמחק טוטאלית עם ירידה של כ־97% להיקף של כ־12 מיליון דולר בלבד. ייצוא פולי הסויה, ענף הייצוא החקלאי הגדול ביותר של ארה"ב, צנח בשיעור דרמטי של 92% (מהיקף של 1.7 מיליארד דולר, לפחות מ־135 מיליון דולר ברבעון הנוכחי). כך קרה גם בייצוא מוצרי החלב (ירידה של כ־47%), הבשר (ירידה של כ־42%) והכותנה (ירידה של כ־40%).

ירידות חדות נוספות התקבלו במגזרי התעשייה המסורתית האמריקאית, כמו הפלדה והברזל (נפילה של כ־43% בייצוא) והאלומיניום (ירידה של כ־52%) - אך את ההתקפה המשמעותית ביותר כיוונו הסינים ישר ללב: תעשיית הרכב והאנרגיה. תוך רבעון אחד נחתך ייצוא הגז בשיעור של 35%, וייצוא הפחם קרס ב־75% לעומת היקפו ברבעון המקביל שנה קודם לכן. מכירות הייצוא של כלי הרכב מארה"ב לסין צללו בשיעור של 44% - נפילה של יותר ממיליארד דולר בייצוא. מכירות טסלה, למשל, התרסקו באוקטובר האחרון בשיעור של 70% לעומת אוקטובר 2017, לאחר שהחברה מכרה 211 מכוניות בלבד.

תרחיש יום הדין

בוועידת ה־02G שנערכה בסוף נובמבר בבואנוס איירס הסכימו הצדדים להניח לעת עתה את הנשק בצד ולהכריז על הפסקת אש למשך 90 יום, שבמהלכם ינסו להגיע להסכם. בהתאם לכך הסכימו האמריקאים שלא להעלות את רף המכס ל־25%, אלא להותירו בינתיים על 10%, ואילו הסינים הסכימו מצידם כי יפעלו להגדיל באופן מיידי את הייבוא מארה"ב ולהביא לצמצום גירעון הסחר.

ברור לכל, כי האינטרס הכללי הוא ששני הצדדים יגיעו להסכמה וכמה שיותר מהר. אם העניינים יתקדמו בכיוון הנכון, ושני הצדדים יביעו רצון טוב להגיע לפשרה, גם מגבלת 90 הימים לא תהיה פקטור. במידת הצורך תוארך הפסקת האש לתקופה ארוכה יותר, אולי בלתי מוגבלת. אך אם חלילה ייכשל המשא ומתן והשיח יסתיים בפיצוץ - אפשרות סבירה בהחלט נוכח מעשי העבר והדם הרע שכבר נשפך - ההסלמה תהיה מהירה וכואבת מאוד.
אז מה יקרה, חלילה, בתרחיש כזה? הצעד הראשון יהיה ביטול מנגנון ההשהיה שהוצמד לחבילת ה־200 מיליארד דולר - אשר באופן מיידי תמוסה בשיעור של 25%. אם סין תגיב (והיא כמובן צפויה להגיב), תדחוף ארה"ב עוד ערימה ענקית של ז'יטונים למרכז השולחן ותציב את סכום ההימור החדש על רף בלתי נתפס של 267 מיליארד דולר נוספים במהלך של "All In" - מה שיכניס את כל הייצוא של סין לארה"ב, מאות מיליארדי דולרים בשנה, תחת מגבלות מכס חריפות. סין צפויה להגיב באמצעות העלאת המכסים על כל הסחורות המיובאות מארה"ב - כ־130 מיליארד דולר בשנה - לשיעור של 25%.

בתרחיש זה צופה קרן המטבע הבינלאומית, כי הצמיחה בארה"ב תיפגע בשיעור של 0.3% בשנה עד 2020, ואילו סין תספוג מכה כואבת יותר של 1.2% קיצוץ בצמיחה בשנת 2019 ושל כ־1% ב־2020. הכלכלה העולמית תפסיד בשנים אלו 0.2% צמיחה - שיעור שנראה אולי מזערי, אך למעשה, מדובר בהפסד תוצר של כ־2.5 עד 3 טריליון דולר במונחי כוח קנייה.


טסלה. משלמת את המחיר | צילום: Shutterstock

הסלמה נוספת, אך מוחשית ביותר נוכח ההכרזות הרבות של נשיא ארה"ב בנושא, עשויה לכלול הטלת מכס ברמה של 25% על כל ייבוא כלי הרכב וחלקיהם אל ארה"ב - היקף משוער של כ־350 מיליארד דולר בשנה. בתרחיש זה הפגיעה במשק האמריקאי כבר תורגש בצורה הרבה יותר ממשית וצפויה לגרוע כ־0.6% מצמיחת התוצר המקומי. גם יפן ושותפות הסחר הקרובות של ארה"ב - קנדה ומקסיקו - צפויות להיפגע מהמהלך הזה, כשדווקא סין ומדינות אירופה ירוויחו בטווח הקצר, לאור הביקושים הצפויים לזרום אליהן בעקבות התייקרות המוצרים.

אולם גם אם מדינות מסוימות באירופה עשויות להרוויח זמנית מתרחיש זה, המצב לא צפוי להימשך זמן רב. על פי כלכלני קרן המטבע, מציאות מתוחה ונפיצה שכזו תגרור בסבירות גבוהה פגיעה באמון המשקיעים ועלולה להתדרדר במהירות לירידה בהיקף ובתוכניות ההשקעות של פירמות רבות. מדינות הנשענות על סחר והשקעות כמנוע צמיחה עיקרי עלולות לספוג את המכה הכואבת ביותר, על פי תרחיש זה.

מובן כי במצב שכזה ייפגעו באופן מיידי רווחי התאגידים, כפי שכבר קרה בהתממשות התרחישים "הקלים" יותר שאותם חווינו לאחרונה. הפגיעה ברווחים והצמצום הצפוי בהיקף ההשקעות העתידיות צפויים להגביר את הצורך בהתייעלות פיננסית ולהוביל לגל נרחב של פיטורים, קיצוצים וצמצומים שונים. השווקים הפיננסיים יגיבו באופן מיידי ובאופן דרסטי, והדרך מכאן ועד להתממשות התרחיש של מיתון עולמי והידוק פיננסי מצד השווקים - קצרה מאוד.

גם אם לא יתממש התרחיש הפסימי, והשיחות לא יסתיימו בפיצוץ, על פי המסתמן, אנו צפויים לחודשי מו"מ ארוכים ומייגעים, אשר יוסיפו אי ודאות רבה לשווקים הסובלים ממילא מיד טורדנית על ההדק ועצבים רופפים מאוד. מוקדם גם להעריך ולסכם כיצד ייראה העולם ביום שאחרי ההסכם (אם יושג), ומי הצד שייצא מנצח (אם בכלל יהיה צד כזה). דבר אחד ניתן לקבוע בוודאות גבוהה כבר עכשיו לגבי מצב העניינים הנוכחי - כולם בינתיים מפסידים.

הכתבה מופיעה בגיליון דצמבר 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק


 

מקבוצת
אודות   |   צור קשר   |   הזמנת מנוי   |   שירות לקוחות מנויים   |   תנאי שימוש   |   פרסום בפורבס
Website created by   Cyberserve
אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואינה מחזירה כתבי יד ותמונות  |  כל הזכויות שמורות לפורבס ישראל / FI Media